מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה הכפולה מאיראן

סבתא דליה והנכד בן
סבתא דליה בצעירותה
התלאות של העליות
תמונה 1
ממשפחה ממורחבת אחרי העליה
תמונה 2
תמונה לפני העליה השניה עם משפחתי.

שלום אני דליה קלימיאן נשואה כבר חמישים שנה למנשה. עליתי בגיל שלוש מאיראן וחזרתי אחרי שלוש שנים בשל התנאים הקשים, אך בגיל שלוש עשרה חזרתי לישראל ומאז אני חיה פה. הכרתי את בעלי במשחק כדורעף ומאז אנו ביחד. אנו חיים בפתח תקווה עבדנו רוב חיינו בשזירת פרחים, בין היתר היה לנו גם עסק של חיות מחמד. למדתי מאוחר יותר עיצוב חלונות ראווה ורפלוקסולוגיה. יש לנו שני בנים ובת ושבעה נכדים מקסימים שנפגשים איתנו אצלנו מדי שישי פעם בשבועיים.

העליה הראשונה

עליתי בשנת 1950 עם משפחתי המצומצמת בפעם הראשונה כשהייתי בת  שלוש. ההורים החליטו לעלות לארץ מתוך ציונות ומתוך אמונה שבארץ יהיה טוב יותר לגדל את הילדים. הגענו לקרית אונו, קיבלנו אוהל עם רצפה חולית וכמה מיטות תנאי המחיה היו קשים את האוכל היינו מקבלים דרך קופונים אוכל מצומצם מאוד מספיק בקושי לחיים. לפעמים היו יוצאים נחשים ועקרבים מהאדמה אפילו פעם אחת ששלחו לי זוג נעלים מאיראן נעל אחת נעלמה ולא מצאנו אותה… יום אחד חפרנו עמוק באדמה ומצאנו שורה של דברים שלנו שנעלמו כמו תפוח אדמה, בצל, הנעל שלי כמובן שהיה כנראה מעשה החולדות. כשהיו רוחות היינו צריכים להחזיק את האוהל שלא יעוף. בקיצור סבלנו מאוד ותוך שלוש שנים החלטנו לחזור.

תמונה 3

החזרה לאירן

כשחזרתי לאיראן למדתי בבית ספר יהודי "כורוש". למדנו שם עברית וכבר מגיל קטן הייתי ספורטאית, התחריתי בריצה עם קבוצה של ארבעה ילדים שייצגו את הבית ספר נגד בתי ספר אחרים באצטדיון ענק כתחרות ראווה בפני המלך ביום הולדתו, זכינו במקום שלישי והיינו מאוד גאים בעצמנו. בהמשך למדתי ב"חלוץ" שם שליחים מישראל לימדו אותנו על הארץ ופיתחו את חיבתנו לישראל עם שירים וריקודים.

העליה השניה

תמונה 4
פעילות ספורט עם בעלי מנשה
תמונה 5
אני בעלי והנכדים

לאחר כ- 10 שנים בשנת 1962 לאחר שהמשפחה בארץ לחצה על ההורים לחזור כי המצב השתפר ורצו לשדך לי אחד מבני המשפחה עלינו בחזרה לארץ בגיל 13 למעברת "עזרא ובצרון" בראשון לציון. אני לא רציתי לחזור לארץ כי עזבתי את החברות והמשפחה ואהבתי את הבית ספר והיה קשה לי להפרד. המצב בארץ היה יותר טוב כשהגענו, הצריפים היו יותר טובים מהאוהלים של העליה הקודמת, היה לנו מקרר עם קרח, חדרים קטנים, מיטות כמו שצריך. מזג האויר בארץ היה חם לעומת אירן וגם לזה היה קשה להתרגל. הלכתי ללמוד באולפן עברית ודודה שלי המליצה שבמקום ללמוד נלך לעבוד אז הלכתי לעבוד במפעל של פסלים. בהמשך עברנו למעברה בבת ים כדי להתקרב לאחת הדודות שלנו שחיו בארץ. המשכתי לעבוד בעבודות שונות ופרנסתי את המשפחה במשך כמה שנים בין היתר שיחקתי ב"הפועל בת ים" כדורעף נשים באופן מקצועי.

תמונה 6
תמונה 7

תמונה 8
בגיל 19 נישאתי לבעלי מנשה ויחד הקמנו עסק לפרחים וחיות מחמד והתקדמנו במצב הכלכלי. בהמשך למדתי עיצוב חלונות ראווה ואופנה ועבדתי בזה כמה שנים.

כרגע יש לנו משפחה גדולה שאנו מבלים איתה המון ונהנים ומשחקים כדורעף ביחד.

סרטון על אהבה לכדורעף

תמונה 9
תמונה 10

הזוית האישית

המפגשים היו בשבילי מאוד מעניינים וחשובים. זה קירב אותי לנכד יותר ושמחתי להעביר אליו את סיפור העליה של משפחתנו. הרגשתי שהוא התעניין מאוד ושאל הרבה על ההוויה והמנהגים שלנו באירן.

מילון

.
.

ציטוטים

”הנה בעוד השיבה לארץ אינה בידינו ותלויה היא ברצון המושלים עתה ועליה“

הקשר הרב דורי