מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון.

לאחר מהפכת 1917 ברוסיה, בה השתתפו גם מהפכנים יהודים, עברו על יהודי רוסיה תהפוכות רבות. הממשלה הסובייטית אסרה את התרבות הלאומית והדתית של היהודים.

הממשלה הוציאה אל מחוץ לחוק את ההשתייכות לתנועה הציונית ואת לימודי השפה העברית.

הממשלה רצחה אנשי רוח יהודים ושלחה למחנות עבודה בסיביר סופרים ומשוררים שכתבו בעברית.

ב1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, בה נספו המונים מיהודי רוסיה בשואה.

בראשית שנות החמישים העליל סטלין על רופאים יהודים, והתכוון בסופו של דבר להתנכל לכל יהודי רוסיה ולהגלותם למזרח סיביר אך במותו הוסר האיום מעליהם.

במלחמת ששת הימים (1976) חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי רוסיה ובשנות השבעים הותרה העלייה לארץ, תחילה במגבלות מסוימות ואחר כך נפתחו השערים לרווחה.

סבא וסבתא שלי מצד אמא עלו ארצה מאוקראינה מטעמי ציונות בשנת 1973. סבא שלי ששמו שמעון היה שען וסבתא שלי ששמה סימה הייתה תופרת.

תהליך העלייה לארץ לא היה פשוט באותם זמנים. היו צריכים לשלוח בקשה למדינת ישראל שברצונם לעשות עלייה והמתינו שלושה חודשים לקבלת האישור לעלות ארצה. ברגע שהם קיבלו את האישור הסופי לעלות, הם התארגנו תוך מספר ימים באיסוף דברים אישיים ופינוי הבית שבו גרו.

כעת הם היו צריכים לעלות על רכבת שיצאה מאוקראינה לאוסטריה. שם הם המתינו שלושה ימים. בנסיעה זו עלו בעצם סבא וסבתא שלי, אמא שלי שהייתה אז תינוקת בת שנה ואחותה בת שש, וסבתא רבתא שלי.

לאחר ההמתנה הם עלו בטיסה מאוסטריה למדינת לישראל ונחתו ב-12.4.1973.

כשהגיעו ארצה לקחו אותם למגדל העמק, לדירה של אח של סבתי שעלה לארץ מספר חודשים לפני כן. שם הם התגוררו כחודש ימים ולאחר מכן עברו לנצרת עילית ושם הם גרים עד היום.

הזוית האישית

סיפורו של שמעון תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "העמק המערבי" ביפעת בסיוע המורה רומן בן צלן