מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק, בעיר בצרה בשנת 1946 כבת בכורה להורי שהתלהבו מאוד להולדת בתם.

אמי הייתה עקרת בית נפלאה ושמה היה ביבי ז"ל (הנכדים והנינים קראו לה ננה) אבי היה חייט במקצועו.

היה יפה במיוחד שמו היה ג'ורי (הנכדים קראו לו באבא).

כאשר הייתי בת שנתיים, נולד לי אח בשם נעים.

הורי מאוד רצו לעלות לישראל ולאחר קשרים, קשיים ומאמצים הצליחו לעלות לארץ ישראל

הורי אחי ואני בשנת 1950. הסוכנות העבירה אותנו למעברה בבאר שבע, קבלנו אוהל עם מיטות סוכנות.

אבי יצא לעבודות עפר ואמי נשארה אתנו באוהל.

הסוכנות חילקה תלושים לקבלת מזון לפי מספר הנפשות.

לאחר שנה, קבלנו בית מבטון שני חדרים כולל מטבח שסבתא שלנו הצטרפה אלנו.

רשמו אותי לגן משותף לכל הגילאים. לאחר שנתיים רשמו אותי לבית ספר דתי "בר אילן".

בכתות לא היו שולחנות ישבנו בצורת ח' מחברת אחת קבלנו והיא שימשה אותנו לכל המקצועות.

כמו כן גם אחי התנהל באותו מצב.

לאחר בערך שש שנים נולדה לנו אחות בשם שושנה (שוש) שאז זה היה שם מקובל.

לאחר שנה נולד לנו עוד אח בשם מרדכי על שם סבא שלנו מצד אמא.

התחלתי לעבוד בעיריית באר שבע בגיל 22 וגיל 25 התחתנתי עם בעלי בשם יוסף אילן.

העברתי איתו לרמת גן (שם אני גרה כיום) ונולדו לנו שלוש בנות: יפית , דורית וגלית.

הבנות הלכו לגני ילדים ואח"כ למדו בבית ספר "הגפן". בנות מוצלחות מאד בכיתה א' הומלץ עליהן בלימודי אוניברסיטה תל אביב אצל הגברת הנריטה.

עברו לתיכון יפית אמא של רומי לתיכון אוהל שם סיימה בהצטיינות. דורית סיימה בית ספר עירוני וגלית סיימה בבית ספר סינגלובסקי בהצטיינות. התגייסו לצבא בנח"ל, בחיל האוויר למדו באוניברסיטאות יפית למדה ספרות ותנ"ך דורית למדה תקשורת, וגלית למדה משפטים תואר שני ועובדת באופן עצמאי.

הבנות התחתנו ונולדו להם ילדים. ליפית: רומי, אלמה , אדם.

לגלית: אריאל.

אני יצאתי לפנסיה מעירית רמת גן. אני מתנדבת בוועדת אימוץ הצנחנים כבר 32 שנים אנחנו נפגשים עם החיילים מיום גיוסם בבקו"ם בתל השומר מחלקים להם הפתעות ולאחר חודש וחצי אנחנו פוגשים אותו בבסיס האם מחלקים לטירונים בגדי ספורט ומברכים אותם.

כשמגעים מתנדבים מחו"ל גם להם מחלקים מתנות שימושיות. מבקרים אותה בתרגלים גדודיים, ימי ספורט, עצרת, מבקרים חיילים פצועים, משפחות נפגעים, משתדלים לגייס ציוד למשפחות של חיילים נזקקים.