מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העליה מתימן עוד לפני קום המדינה

ישראל שרעבי ודנה יעקובוב
ישראל שרעבי
ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה ילדים זה יישוב הארץ וגם תשורה של בן גוריון

משפחתי עלתה לארץ מתימן בשנת 1934 וחלק ממשפחת הוריי עלתה לארץ בשנת 1929.

הוריי עלו לארץ עם 5 ילדים כשהבת חלתה באנייה ונפטרה בטרם עלתה לארץ, בתימן נפטר לנו האח הבכור משה ז"ל.

לצערי אני מעלה על קצה המזלג סיפור קצר על משפחתי: ואין ביכולתי להעלות כל מיני אנקדוטות כי הזמן יכלה. רק רציתי לציין עובדה שהוריי הדגישו כל פעם מחדש שהם עלו לארץ משום כיסופים לארץ ציון. לו מכדי אבי קרא לאחות האחרונה שנולדה בתימן ציונה. אני מברך יום יום שנולדתי למשפחה ברוכה ואהובה ולמדתי מהם שמחת חיים, אהבת הארץ, ציונות בנשמה.

כשעלינו לארץ הגענו לאם המושבות וכעבור שנה עד שנתיים נשארנו שם ולאחר מכן באו הוריי והתיישבו בשכונת התקווה – תל אביב. בארץ נולדו להוריי 7 ילדים  בינהם אני ישראל שרעבי. וכך היינו בסך הכל 11 ילדים וכל זה בעידוד של בן גוריון שהבטיח לכל משפחה שתביא 10 ילדים ויקבל מאה לירות.

אף על פי שהפרנסה הייתה קשה מנשוא, חיינו בצנעה ובשמחת חיים מאין כמותה. הוריי לימדו אותנו מהי צנעת חיים ומהי ענווה, וכשגדלו הילדים עטו עליהם אנשי התנועה הקיבוצית ושדלו את הילדים ואת ההורים לשלוח אותם לקיבוץ לחברת ילדי חוץ ובתמורה יקבצו להם תלושי מזון וסיכוי ללימודים והכשרה מקצועית.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק הביע במכתבו לאביו שמחה על עליית יהודי תימן: "פה במושבה נוסף ב"ה דבר לטובה, על ידי הד הקול של קיבוץ גלויות לאה"ק שבא לארץ תימן באו רבים מאחב"י היושבים שם… והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ה' מאד… ומה טוב שאלה ימלאו את המקום של הפסולת דמסיטרא דערב רב הבאים מרוסיא, שהגרועים שבהם אי אפשר שתהיה להם אחיזה בא"י…הארץ… והתימנים הללו… מתפללים בכל יום ג' פעמים בציבור בכוונה… ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה ואין פרץ ומריבות בשכונתם… כן ירבה וכן יפרוץ ויאספו אספת נדחי צאן פזורה".

אהבת הארץ, תחושת השליחות זרמה בתוכנו, עם הזמן הלכו לקיבוצים אחיי ואחיותיי הגדולים לקיבוץ (דנגור) – ניר יצחק – רעים – עין דור – עין השופט – שער הגולן – יד מרדכי – מזרע.שבעה אחים בשבעה קיבוצים שונים, דבר מעניין הוא שכולם בקיבוצי השומר הצעיר כנראה שהם היו דומיננטיים בשנות ה-50.

אחי הגדול דניאל שהיה בקיבוץ ניר יצחק היה מאלה שעבדו בתחנה מטרו לוגית ובאחת העיתונים כמדומני בעיתון על המשמר כתבו עליו שהוא הצליח להוריד גשם לנגב המערבי כמובן בשיטה של הורדת גשם מלאכותי.

אחות שנייה הייתה בשער הגולן, אחות שלישית בעין דור ועשתה של"ת בקיבוץ מגידו, אחות רביעית בקיבוץ מזרע ועשתה קורס לאחיות מוסמכות, אחות חמישית הייתה בקיבוץ רעים שבנגב ויצאה לאנגליה ללמוד פסיכולוגיה, אח שישי היה בקיבוץ נירים- ועין השופט, אח שביעי בעודנו הער היה בקיבוץ יד מרדכי והוא התגלה בעילוי בשחמט ויתר האחים נשארו עם הוריי ועזרו בפרנסת הבית, יש לזכור שהימים – ימי צנע, לכל אחד במשפחה תפקיד בפרנסת הבית ובקיום המשפחתי.

 אני ישראל שרעבי

אני עבדכם הנאמן לאחר שרות צבאי, התחלתי לעבוד בהוצאת ספרים נויומן בר'ח לילנבלואם ולאחר מכן עברתי לעבוד בהוצאת הקיבוץ המאוחד שהיה ממוקם בבית וועד הפועל בשן בר'ח אלנבי ואז התוודעתי ליגאל אלון שהוציא ספר "מסך של חול" והיה שולח אותי לעשות הגהות אצל אחד המגיהים.

עבדתי בהוצאת ספריית הפועלים באלנבי 73 כ- 20 שנה והתחככתי עם גדול הסופרים בארץ: אברהם שלונסקי כשכל בוקר היה מבקש ממני לרדת לקיוסק שברחוב מאזה וכן התוועדתי לנתן יונתן בעקבות הספר "שירים" שהוציא על בנו שנפל במלחמה.

אני אוהב את הארץ הזו ומחובר אליה בנשמתי.

הזוית האישית

ישראל: כבוגר היה לי כיף לספר את סיפור העליה, להעלות על הכתב את האמת הפנימית עליה גדלתי. דנה יושבת לצידי ומאזינה לסיפור ומתעדת חוויה משפחתית, לי זה נותן משמעות ותחושה חיובית.

מילון

צנע
די להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה הונהג ב-1949 משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, וריהוט לכל אזרח. במקביל התפתח "שוק שחור" לאותם מצרכים.

ציטוטים

”הנותנים בשמחה השמחה שכרם“

הקשר הרב דורי