מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העליה מרומניה לארץ ישראל

סבתא מחזיקה אותי כשהייתי תינוק
סבתא בילדותה
הקליטה בארץ, ונעורי בכפר הנוער "אלוני יצחק"

שלום, קוראים לי ענת שני, נולדתי בשנת 1940, ברומניה, בעיר שקוראים לה סטו מרה, ונמצאת על גבול הונגריה. הורי הכירו כשהיו במועדון לריקודים סלונים.

הורי הגיעו לארץ בשנת 1954, כשהיו בערך בני 50 וקראו להם יולנדה וזולתה. אמא שלי נולדה בהונגריה בעיירה שקוראים לה קורצ'ה, ואבא שלי נולד ברומניה, בעיר ששמה סטו מרה (מקום מולדתי). שניהם נולדו בשנת 1911. הורי הכירו  במועדון לריקודים סלונים.

אחותי ורה הייתה גדולה ממני, אך לצערי היא נספתה בשואה כשהייתה בת שש. אני נולדתי אחרי השואה, לכן לא הכרתי אותה. ברומניה אחרי המלחמה היו לי חיים מאוד טובים, גם להורי. בביה"ס ברומניה היה מאוד טוב והיו לי הרבה חברים וחברות.  כשהגעתי לארץ התכתבתי איתם הרבה, ההתכתבות נפסקה כשנהיינו עסוקות. כשגדלתי השקעתי את רוב זמני בחוגים שהם ספרות, בלט, טניס, פסנתר והחלקה על קרח. ואת רוב החוגים עשיתי עם החברים, והיה מאוד מהנה ונחמד. הכל השתנה עם העלייה לארץ, והיינו צריכים להתחיל הכל מהתחלה בארץ ישראל. אבל גם בארץ וגם ברומניה זכורים לי רגעים טובים. כשהייתי ממש ילדה קטנה, היה לי בית בובות ענק יפה, עם המון חדרים, מתחת לפסנתר כנף, ובבית הבובות שיחקתי הרבה כילדה קטנה. למדתי וגדלתי ברומניה עד כיתה ו', הייתי אז בגיל שלוש עשרה.. ובכיתה ז' בגיל ארבע עשרה עליתי לישראל.

העלייה לארץ:

הגענו לחיפה בערב, והיה תהליך של קליטת עלייה. כמובן שלא היינו יחידים, והיינו צריכים לחכות הרבה זמן רב, עד שרשמו אותנו. אחרי זה עלינו על אוטובוסים ישנים, מאוד לא נוחים. הסיעו אותנו לדימונה, והגענו לפנות בוקר לנגב. היו אז הרבה בדואים שהסתובבו  בנגב.

קיבלנו דירה עם סלון, מקלחת, שני חדרי שינה ומטבח. במטבח לא היו ארונות, רק שיש וכיור. בחדרי השינה היו מיטות  ברזל, ובסלון לא היה כלום. לא נשארנו שם הרבה זמן, כי אבא שלי חיפש עבודה. הוא ידע שיש לנו קרובים בחיפה, לכן נסענו לגור איתם בחיפה, (בערך שבועיים), כדי למצוא שם עבודה. אבל גם בחיפה הוא לא מצא עבודה. אז נסעו לנתניה ושם הוא מצא עבודה. הוא קנה  לעצמו בית מלאכה לחרטות עץ, ושם עבד. בהמשך אבי קנה דירת סוכנות גדולה יותר, מהדירה בדימונה. ואמא שלי התחילה לעבוד במלון כמנהלת לוגיסטית. ולאט לאט הסתדרנו.

כדי שההורים שלי יוכלו לעבוד, שלחו אותי למוסד לעליית הנוער "אלוני יצחק", סמוך לקיבוץ כפר גליקסון, ושם למדתי עברית. באלוני יצחק היה מאוד נעים, היו חיי חברה וכל ערב שישי, היו ריקודי עם וריקודים סלונים, ומפגש של כל החברים. למדתי לימודים רגילים (זה היה בכיתה ז'). כשסיימתי את כתה י"ב, התגייסתי לצבא ושירתי בפרקליטות הראשית בתל אביב. לאחר השחרור מהצבא, הכרתי את בעלי באלוני יצחק, הוא למד שם.

אַלּוֹנֵי יִצְחָק הוא כפר נוער באזור הצפון ליד גבעת עדה, מצפון לקיבוץ כפר גליקסון, השייך למועצה אזורית מנשה. כפר הנוער הוקם בשנת 1948 על ידי יחיאל חריף, על מנת לקלוט ילדים ניצולי שואה מארצות אירופה. (ויקיפדיה)

בשנת 1998 התחתנתי עם בני (בעלי). אחרי הצבא התחלתי לעבוד בתור מזכירה, במרכז טיוטה של הסוכנות היהודית. ומהר מאוד הפכתי להיות רכזת חינוך חברה ותרבות, ובמקביל למדתי פסיכולוגיה. למדתי שנה וחצי כי אמי חלתה מאוד והייתה צריכה לעשות ניתוח. ולא הרגשתי מאוד טוב כי הייתי בהריון. לכן הפסקתי את העבודה, ואחרי שהילד הראשון נולד הייתי צריכה לטפל בו. לאחר מכן נולדו השני והשלישי.

ההיסטוריה המשפחתית שלנו הייתה קצת בעייתית, הרגשתי שההורים שלי לא רוצים לדבר על השואה, הם היו מאוד סגורים מבחינה זאת. וגם לא שאלתי אותם, כי לא רציתי להכאיב להם. היחידה שדיברה איתי קצת הייתה דודתי מצד אמא.

אחרי שבנינו את הבית בחופית, הזמנו אותה לגור אצלנו, כי בעלה נפטר. היא גרה בדירה בקומה העליונה, אך הייתה כבר זקנה, ולא הצליחה לעלות לקומה העליונה, לכן הזמנו אותה לגור אצלנו. בנינו לה יחידה בבית. וככה היא גרה אצלנו, ויחד גידלנו את הילדים. היא מאוד אהבה אותם, ונקשרה אליהם. ממנה שמעתי סיפורים מדי פעם.

אחד הסיפורים הגדולים על השואה היה, כשבתי שרון הייתה צריכה לעשות עבודת שורשים. היא בעצם ראיינה אותה, בעבודת השורשים שלה, רשומים רוב הדברים שאני יודעת. החלומות שלי היו להיות רוקחת, בארץ זה התרחק ממני כי הייתי בצבא ולאחר מכן עבדתי.

הזווית האישית

שת: היה לי מאוד מהנה, וגיליתי המון דברים חדשים על סבתא שלי, אומנם לעיתים היה קצת קשה, אבל זה היה שווה.

מילון

פרקליטות
גוף משפטי שתפקידו להגיש תביעות מטעם רשות שלטונית או ארגון.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”גם בארץ וגם ברומניה זכורים לי רגעים טובים. כשהייתי ממש ילדה קטנה, היה לי בית בובות ענק יפה, עם המון חדרים, מתחת לפסנתר כנף, ובבית הבובות שיחקתי הרבה כילדה קטנה.“

הקשר הרב דורי