מאגר סיפורי מורשת

אני יוסף סיני, עליתי מאיראן, במסגרת עליית הנוער עם אחותי כשהייתי בן 15 לקיבוץ גשר הזיו ליד נהריה.

העלייה הייתה מלווה בקושי רב, עזיבת המשפחה והמקום המוכר, לארץ  שאת שפתה ותרבותה לא הכרתי ולא ידעתי לעומק. את רוב המידע קיבלתי משיעורים שהעבירו שליחים מהסוכנות היהודית. העברית לא הייתה שגורה בפי, והעלייה לארץ הייתה כרוכה בהתמודדות עם השפה, החברה, האנשים, התרבות והתנאים. מה גם שהייתי אחראי על אחותי הצעירה יותר והייתי צריך לדאוג לשלומה ולביטחונה.

למרות כל הקשיים, אהבתי מאוד את הקיבוץ, את השותפות, השוויון והחברה, עבדתי בענפים השונים במשק, הכרתי אנשים מארצות שונות, ועם הזמן התאקלמתי והרגשתי חלק מחיי החברה הישראלית.

שביל בין בתי הקיבוץ שתוכננו ללינה משפחתית על ידי האדריכל פרדי כהנא ( ויקיפדיה)

הייתי קומוניסט והאמנתי בשוויון בין אנשים ובין עמים ולכן הקיבוץ תאם את השקפת עולמי.

עזבתי את הקיבוץ בגלל שמשפחתי עלתה לארץ מספר שנים לאחר עלייתי, אבי ואמי התעקשו לאחד שוב את המשפחה ולגור יחד בירושלים. הייתי ילד ממושמע, שכיבד את הוריו ולכן מילאתי אחר בקשתם ובצער רב אחותי ואני נאלצנו לעזוב את המקום שכה נקשרנו אליו ולעבור לגור בירושלים.

חברי קיבוץ, גשר הזיו, פצירו בנו עד יום עזיבתינו להישאר בקיבוץ, הם העריכו מאוד את תרומתנו וחברותינו בקיבוץ. כל הדרך לירושלים אחותי לא הפסיקה לבכות והפרידה מהקיבוץ ומהחברים הייתה מאוד קשה גם עבורי.

אחרי גלגולים רבים שעברתי, לבסוף הקמתי משפחה ועברתי לגור בעיר כפר סבא עד עצם היום הזה.