מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה לישראל של יעקב דרעי

יעקב דרעי בתכנית הקשר הרב דורי
בבית הילדים בצרפת
הפרידה שבדרך

שמי יעקב דרעי מקיבוץ טירת צבי. בשנת 1950 עליתי אני ומשפחתי (הוריי וחמישה אחים) לארץ ממרוקו. עיר הולדתי היא מקנס –עיר של ישיבות.

בשנת 1949 היתה תנועה של עלייה לארץ –לא חשבנו שנעלה לארץ, ופקידה גויה שעבדה במשרד ממשלתי שהכירה את אבי אמרה לו: "אדון דרעי, היהודים במרוקו עולים לארץ ישראל. אם אתה רוצה אני מסדרת לך דרכון". אבי לא לקח זאת ברצינות, אבל הפקידה הצליחה להכין דרכונים לכל המשפחה, ואז התחלנו לחשוב על עלייה לארץ ישראל.

הדילמה הייתה שצריכים לנסוע ממרוקו לאלג'יר. באלג'יר קבלת הפנים היתה קשה, לא היה מקום. היה בית שהיו בו עשרות משפחות – זקנים וילדים והיינו צריכים לחפש מקום לישון. האימא עם הילדים הקטנים היו בבית של הסוכנות היהודית, ואבא ואני שהיינו המבוגרים – חיפשנו מקום ללון – איזה בית כנסת. אוכל לא היה מסודר והיינו צריכים לדאוג לעצמנו וזה עלה לא מעט כסף. נשארנו באלג'יר כמה שבועות ואחר כך העלו אותנו באונייה למרסיי. המצב באונייה היה קשה עד כדי כך שפרסמו שיש חשש לכך שהאונייה תטבע.

הגענו למרסיי משם למחנה דוד בצרפת. שם היינו צריכים לגור בתוך בניין מעבר של צבא צרפתי. בתוך ביתן ישן כזה גרו ארבע-חמש משפחות. הייתה חלוקת אוכל וכל ראש משפחה לקח עבור משפחתו. שם החיים היו יותר קלים ואפשר היה להסתובב בחופשיות. לאחר כחודש בערך עזבנו את המחנה של הסוכנות וגרנו בבית מלון, היו לנו שלושה חדרים וקיבלנו שירות טוב כי שילמנו טוב. בזמן שגרנו בבית המלון קיבלנו עבור המשפחה תקציב וכך התנהלנו קרוב לשנה.

באחד הימים קיבלנו הודעה שאפשר לעלות לארץ. ואז היינו צריכים לפצל את המשפחה כי לא היה מקום לילדים בארץ. אני והאחים שלי עברנו למוסד מכובד- בית ילדים בעיר ווזון, מנהל המקום שם היה חיים אייזנר ז"ל מקיבוץ יבנה. היינו בבית הילדים הזה למעלה משנה ואז עלינו לארץ- הילדים לבד. מהאונייה לקחו אותנו לבית ילדים בכרמל שבחיפה. כשהגענו לחיפה, עדיין לא ראינו את ההורים שהגיעו לפנינו ארצה.

רק כשהייתי בן 12-13, נודע לי איפה הוריי גרים. זה היה במושב מגדים והם גרו בבית שהיה עשוי מפחונים. לאחר שפגשתי אותם שמחתי מאוד לחזור לפנימיה הזאת ולא לגור בפחונים. לאחר זמן מה העבירו אותי לפנימיית מקווה ישראל. את אחי ואחותי העבירו לכפר הנוער הדתי ואחות נוספת העבירו למוסד עלייה. האח הקטן נשאר עם אימא. את כל תקופת הלימודים שלי עשיתי במקוה ישראל. באותה תקופה הכרתי את תנועת "בני עקיבא" בתל אביב. שם התיידדתי עם בני גילי ונשארתי איתם עד גיל 17. לאחר מכן שלחו אותנו להכשרה בקיבוץ טירת צבי, היינו כשישה חודשים בהכשרה, עבדנו בחקלאות בכל הענפים עד הגיוס לצבא. את שירותי הצבאי עשיתי בגרעין נח"ל של חברי מתקופת בני עקיבא בתל אביב, שנקראו: "גרעין גאולים".

לאחר הצבא, היה אחד שהודיע על חתונה בקיבוץ, ואריה גלזר ז"ל היה המדריך והמלווה שלנו מטעם הקיבוץ. אחריי שנתיים או שלוש במהלכן חיינו בטירת צבי, הגיעה קבוצה של עולים ממרוקו. אני קיבלתי על עצמי להיות המדריך שלהם. שם הכרתי את אשתי צביה. התחתנו ביום האחרון של מלחמת סיני, בשנת 1956, אבל בגלל המלחמה היתה האפלה, שזה אומר שלא מדליקים את האור כדי שהאויבים לא יראו אותך. בגלל המלחמה לא באו אנשים לחתונה חוץ מההורים של יעקב ועוד כמה קרובי משפחה. בערך באמצע החתונה נגמרה האפלה וכולם ממש שמחו.

עבדתי מגיל 20 עד גיל 50. עבודתי הראשונה הייתה ב"בית שאן חרוד", חברת הובלות, שם הייתי נהג משאית. הייתי לוקח את ילדיי לנמל ואומר להם להתחבא. לאחר מכן, עבדתי במפעל טיב טירת צבי (חברת נקניק) ושיווקתי את תוצרת המפעל לפחות עשר שנים. העובדים שעבדו יחד איתי היו בעיקר שכירים מבית שאן והקשר איתם היה טוב מאוד גם אחרי כמה שנים. העבודה הייתה פיזית מאוד, והיינו אורזים לבד ויוצאים באמצע הלילה להעמיס את הסחורה. את המשלוחים היינו צריכים להביא עד לאזור סעד. יום אחד שברתי את הפיקה ביד וכמה חודשים לא הייתי בעבודה. לאחר מכן עבדתי כנהג בית בטירת צבי ואחרי זה ניהלתי את בית האריזה במפעל הבשר "טיב". כאשר בית החרושת גדל, עבדתי בתור האחראי על המשלוחים. היה לי סוכן בעבודה שהיה נחמד מאוד ונתן לי כל מיני ממתקים לעובדים ולמשפחה.

אשתי ואני מתגוררים בטירת צבי כבר 67 שנים בערך. לצערי, אשתי צביה נפטרה לפני כמה חודשים. אבל זכינו לבנות משפחה לתפארת, נולדו לנו שישה ילדים, 12 נכדים ושני נינים, שיהיו בריאים.

הזוית האישית

רתם: היה כיף ומעניין לשמוע את הסיפורים וגם להכיר לעומק את המבוגר.

מילון

אפלה
חושך מוחלט.

האפלה
האפלה היא שיטה טקטית מתחום הלוחמה ההגנתית ומתחום ההגנה האזרחית אשר במסגרתה מצמצמים את כמות התאורה הנראית. הצורך בשיטת לוחמה טקטית הגנתית זו נוצר עם תחילת השימוש במטוסי תקיפה למטרות הפצצה. תאורת הרחובות ותאורת הבתים, כמו גם אורות כלי הרכב הנוסעים ברחובות הערים סייעו למטוסי תקיפה לנווט ולהגיע למטרותיהם בשעות הלילה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”המצב באונייה היה קשה עד כדי כך שפרסמו שיש חשש לכך שהאונייה תטבע“

”אדון דרעי, היהודים במרוקו עולים לארץ ישראל. אם אתה רוצה אני מסדרת לך דרכון“

הקשר הרב דורי