מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העליה לישראל והניסים שקרו ליהודי מאמין

אבא של סבא ואבי בברית המלה שלי
אני וסבא במסעדה תל אביבית
סבא רבא עלה לארץ כתייר ונשאר לצמיתות, נפטר בגיל 104

סבא אליעזר מספר על אביו, סבא רבא שלי
 
אבא היה ציוני דתי מאמין. נולד בבז'וז'וב שבגליציה, פולין. בשנת 1932, החליט לבוא לארץ כתייר לרגל משחקי המכביה הראשונה. להוריו היה ברור שלאחר הביקור, יחזור הביתה.אבל אבא החליט להישאר כאן ממניעים ציוניים, החלטתו  עוררה תמיהה מלווה בכעס מצד המשפחה בפולין. אמו שלחה מכתבים רבים והפצירה בו לחזור לפולין אך אבא לא נעתר לבקשותיה. בינתיים עלו הנאצים לשלטון בגרמניה… וההמשך ידוע. כל משפחתו של אבי נספתה בשואה. רק הוא נותר בחיים. 
כיהודי מאמין-אבא ראה בזה נס ו"אצבע אלוהים".  מיד לאחר הגעתו ארצה נישא אבא לאמא שעלתה לארץ כחלוצה מטעם"הפועל המזרחי". בשנים הראשונות גרנו בשכירות סמוך לשוק "הכרמל"  בתל אביב . רק בשנת 1947 עברנו לחולון ,לשכון יציבי "סולל בונה".
 
מבחינה כלכלית היו להורי כמו גם לאחותי הגדולה ולי, שנים קשות, שנים של קשיי פרנסה ומחסור. אמא לא מצאה עבודה ואבא עבד בעבודה גופנית קשה כברזלן בחברת "סולל בונה" עד לפרישתו ב 1967.אך לא נשמעה כל התמרמרות. השתדלנו לחיות חיים צנועים ולהסתדר עם מה שיש.  יצויין כי האווירה ביישוב באותה תקופה הייתה מאופקת. היה חשוב לבנות את המדינה ולקלוט עוד ועוד עולים חדשים. אף אחד לא התפאר בעושר יוצא דופן. המשטר היה סוציאל דמוקרטי ואי השוויון בחלוקת ההכנסות היה נמוך יחסית. 
 
הנס השני שחווה אבא היה ביום הולדתה של אחותי(1935). אבא עמד על פיגום בגובה שלוש קומות בבית חולים "הדסה" בתל אביב. אמא אושפזה ללידה בבית חולים "עין גדי" הסמוך. לפתע צנח אבא מהפיגום שהתמוטט אך למרבה הנס הוא נפל על ערימת פסולת חומרי בנין ונפצע בלבד. מכספי הפיצויים שקיבל- קנינו את הבית בחולון.   הנס השלישי שפקד את אבא היה בחודש ינואר 1943, סמוך ליום הולדתי. הוא עבד בבניית תחנת הכוח "רידינג" בצפון תל אביב. בסיום יום העבודה מעד אבא ונפל לבריכת מי אגירה שבמיתחם. המים היו קפואים. לא היה לו במה להיאחז . הוא זעק לעזרה, אך לשווא. לפתע, התברר שאחד הפועלים שכח את כלי העבודה שלו, ה"פלייר", באתר הבנייה וחזר לקחתו. הוא הציל את אבא שהיה על סף קפאון…   
 
אבא היה כל חייו יהודי דתי מאמין אך מתון. הוא היה ממקימי בית הכנסת "זכרון קדושים" שבחולון והתפלל בו כל חייו. בתקופת עבודתו, שהה ימים רבים מחוץ לחולון. כשהגיע בסופי שבוע הביתה, נהגנו ללכת לבית הכנסת בשבתות בלבד.עם פרישתו לפנסיה היה בית הכנסת ביתו השני.  בבוקר- התפלל "שחרית" ולפנות ערב, "מנחה" ו"מעריב". בין התפילות שמע דף גמרא יומי.כל בוקר התייצב שם בכל תנאי מזג אוויר.    
 
תחביב נוסף שהיה לאבא כשפרש לגימלאות: שחייה בים. כל בוקר, ראשון עד חמישי, נסע באוטובוס לבת ים, צעד ברגל כ ק"מ עד לחוף ושם שחה עם חברים צעירים בהרבה, כשעתיים וחזר ברגל ובאוטובוס. כשהחליט בגיל 92 שהשחייה קשה לו והפסיק לשחות, התקשרו חבריו לברר מה קרה. הם שהיו בני 70-75 , לא האמינו לגילו של אבא…   
 
בשנת 2004 הוזמן אבא, ביחד עם כל ילידי 1904, בני 100 שנים, לבית הנשיא בירושלים.  אבא מאד התרגש. נסענו אבא , אני והעוזר הפיליפיני. שם סיפר אבא את סוד אריכות ימיו: חיים שלווים, בלי דאגות ובלי התרגזויות ועצבים, במקום שקט, הרחק מהעיר הגדולה. הוא נהג לצטט מדברי חז"ל : "מרבה נכסים-מרבה דאגה" וכן " יש לו 100 רוצה 200, יש לו 200 רוצה 1000.. " וכן "יצר הרע ועין הרע ושנאת חינם מוציאים את האדם מן העולם"
 
אבא נפטר בשיבה טובה בקיץ 2009, בגיל 104 שנים ו 7 חודשים.
הוא זכה לאריכות ימים בבריאות טובה. הוא חי אחרי מות אמא (1980) עוד 29 שנים.      . 

מילון

לבטים
התלבטויות היסוסים

ציונות
געגועים לארץ ישראל

ציטוטים

”"מרבה נכסים - מרבה דאגה"“

הקשר הרב דורי