מאגר סיפורי מורשת

אבי ואמי נולדו וגרו במרוקו בעיר בשם: "סטאת".

בילדותם הם גרו אחד ליד השני וההורים שידכו ביניהם. הם התחתנו ועברו לגור בעיר בשם אגאדיר, שהיא עיר בדרום-מערב מרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי. באגאדיר נולדו להם 4 ילדים. אבי עבד כמוכר בדים ואמי הייתה עקרת בית ובנוסף טיפלה בילדים, במשך השנים.

מרכז סאטת שבמרוקו

עם קום מדינת ישראל, בשנת 1948 החלה עלייה הגדולה לארץ ישראל, הורי שמחו מאוד והתרגשו לקראת עלייה זו. זמן קצר לפני העלייה הם התחילו לארוז את כל הרכוש שהיה להם.

ביום מן הימים, לפני העלייה לארץ, הם נסעו להיפרד מהוריהם, ובדרך שמעו שהייתה רעידת אדמה חזקה מאוד באגאדיר, ושיטפון שבא בעקבותיו. כשחזרו לביתם, גילו שכל הרכוש שלהם נסחף במים ולא נותר להם דבר.

הם עלו ארצה וגרו במושב שחריה. אבי עבד כשומר במושב. אחרי כמה שנים נבנתה קריית גת והם עברו לגור בקריית גת בפחונים.

לאבי לא הייתה אז עבודה, והמצב בבית היה ממש קשה, אז הוא פנה לראש העיר כדי לבקש עבודה, בשביל לפרנס את המשפחה, כי לא היה להם מה לאכול.

ראש העיר הבטיח לאבי שימצא עבורו עבודה. כעבור שבוע הוא פנה שוב לראש העיר ואמר שהוא לא יצא מהמקום אם לא תמצא לו עבודה, "לילדים שלי אין מה לאכול, אני לא יוצא מפה" אמר בקול. בסוף זה עזר אבי קיבל עבודה בעיריית קרית גת והוא עבד שם עד יומו האחרון.

הזוית האישית

רבקה אלמליח: אני גאה מאוד להשתתף בתכנית המיוחדת הזאת של הקשר הרב דורי, נהניתי מכל רגע, שמעתי סיפורים, חוויות וזכרונות שהזכירו לי רבות את הוריי. ואני שמחה מאוד להעביר זאת לנכדתי.