כשיהיו לך ילדים אל תפנקי אותם הרבה, אחרת הם לא יעזרו לך כשתצטרכי עזרה
שליחת הסיפור בדואר אלקטרוני
מנטאמר מספרת על העליה לארץ ישראל ועל סבתא ילפה גדמו.
הייתה
לנו שמחה גדולה, קנינו מה שצריך ובגדים חגיגיים. בסוף ב"ה הגענו
לישראל ונכנסנו למרכז קליטה בצפת שם פגשנו את כל המשפחה שלנו. אני התחלתי ללמוד בית הספר וקיבלו אותי לכיתה ז'. ואחר כך רצית ללכת לפנימייה והתקבלתי לאולפנת מירון.
כשהיינו באתיופיה היה בית ספר ליהודים ואני
נכנסתי ללמוד בבית הספר הזה. כל בוקר היינו שרים שיר של תקווה כל בוקר כל
התלמידים היו מתפללים ביחד וכל התלמידים חייבים להיכנס בזמן, מי שלא נכנסה בזמן
מקבלת 3 הזדמנויות עם היא לא הייתה מתקנת את זה היא הייתה מקבלת עונש. כשהיינו
בכיתה היו כיסאות, ומחברות. כל התלמידים היו יושבים בשלשות, שני בנות ישבו בקצה ובן
אחד ישב באמצע, כך היינו יושבים כדי שלא נפריע. גם היה לנו מבחן בסוף השנה ומי
שקיבל ציון טוב היה מקבל פרס.
שהגענו לארץ, הילדים מבית ספרים אחר היו באים לבקר אותנו והיו עושים
לנו משחקים יפים ופעילויות. היה מעניין והינו לומדים ספורט, מדעים, עברית, אנגלית,
אמהרית ועוד מקצועות. כל פעם בהפסקות היו עושים לנו "הפסקה פעילה" ועושים לכל הבית הספר תחרויות והיינו מנצחים, פעם נצחנו ראשונות ופעם נצחנו שניות
וקבלנו פרס ושמחנו והיה לנו כיף בבית הספר.
סבתא ילפה, נולדה בשנת 1937 באתיופיה בעיר גוג'אם ועלתה לארץ בשנת 2011. סבתי, התחתנה כשהיתה בת 30 ונולדו לה שתי בנות ובן אחד. את הבן היא אהבה מאד, ומאד דאגה לו, כי היה בן יחיד. גם את שתי הבנות היא אהבה, אבל לא כמו את הבן.
כשסבתא נזקקה לעזרה, היא תמיד היתה קוראת לשתי הבנות ומבקשת מהן. הן היו מתרגזות מאד לפעמים, ואומרות למה תמיד את מבקשת עזרה משתינו? גם הוא ילד שלך, למה שלא תבקשי ממנו פעם אחת עזרה?
סבתא הייתה עונה: אתן צודקות. אני תמיד מבקשת מכן לעשות הכול ומהבן אני לא מבקשת כי הוא אחד ומאוד יקר לי ואני פוחדת שיקרה לו משהו.
היום סבתא אומרת, מה שעשיתי לבנות שלי השפיע עליהן כשגדלו, והן נהיו ממש חזקות בגלל שעבדו קשה כשהיו קטנות. הבן שלי חלש ולא יודע לעבוד, כי גידלתי אותו להיות מפונק!
תמיד כשאני הולכת אליה היא אומרת לי, כשיהיו לך ילדים אל תפנקי אותם הרבה, אחרת הם לא יעזרו לך כשתצטרכי עזרה ויהיה להם קשה להתמודד עם החיים.
העשרה:
הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה, היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, בסודאן ובדרום סודאן במערב, בקניה בדרום, בסומליה במזרח ובג'יבוטי בצפון-מזרח. אתיופיה היום היא איחוד של שש מדינות לאומיות, שלוש מדינות מולטי-אתניות ושתי ערים עצמאיות.
אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא למעשה המשכה של האימפריה האתיופית, שהיא עצמה מקורה בקיסרות אקסום. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות שבא אשר קמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 325 לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. האסלאם הגיע לאזור במאה השביעית. בתחילת ימי הביניים הפכה אתיופיה לאחת מהאימפריות החזקות בתבל ובסופם החלה הידרדרות. במהלך העת החדשה גובשו גבולות חדשים ונרחבים יותר למדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית הוסיפו לינוק במישרין מרצף היסטורי, שראשיתו בתקופה האקסומית. שמה הקודם של אתיופיה נקרא חבושהדן.
