מאגר סיפורי מורשת

המשפחה שלי עלתה לארץ ממצריים.

 

בשנת 1948 הם הגיעו ישר למעברת פרדס חנה וגרו בתנאים קשים מאוד. אלה היו חודשי החורף הקשים ביותר ירד גם שלג , היה מאוד קר ללא מים וללא שירותים נורמליים. החיים באוהל היו מאוד קשים. אבא שלי נשלח לעבודת קטיף באזור. עבודה בתנאים קשים מאוד.  בנוסף לקטיף הייתה גם העמסה של הפרי בעגלות והוצאתם מהשטח .

 

לאחר תקופה של שנה העבירו את משפחתי למעברת קורדאני א' כך זה נקרא אז צריפונים הפעם עם שירותים ומים. אך התנאים לא היו קלים גם שם . לאחר שעברנו את כל הקושי הנורא הזה החליטו סוף סוף , להעביר אותנו לעכו. באותה תקופה עכו הייתה בתהליך בנייה גדול מאוד. קיבלנו בית של ארבעה דיירים וגרנו בקומה השנייה סדר גודל 55-60 מ"ר, ברחוב עציון 10.

 

בהתחלה היינו, משפחה קטנה של ארבעה נפשות. עם הזמן המשפחה גדלה לשבע נפשות. כלומר, נולדו עוד 3 אחים. המשפחה כללה את אבא, אמא, שלוש אחים ושתי אחיות וכמובן שהיינו צריכים להסתדר בבית של חדר וחצי ומטבח. עד כאן בקצרה כיצד הגענו לעכו.

 

אבא שלי היה מפרנס במשפחה, הוא עבד בהתחלה בנמל חיפה. אחרי כן במכבסה גדולה שבכרמל. לאחר מכן התקבל לעבודה במפעל למכוניות קייז'ר אילין בתל חנן. הוא היה מנהל מחלקת הצבע במפעל. הוא היה גם מומחה לגיוון צבעים והכנת הצבעים למכוניות. הוא עבד שנים רבות במפעל עד שהמפעל נסגר ואז יצא לפנסיה.

 

אנוכי למדתי בבית הספר "התומר" עד כיתה ה'.  מאחר שאנחנו גרנו בשיכון אז העבירו אותי לבית הספר "העלייה שנייה" שם גמרתי ללמוד עד כיתה ח'. ההורים החליטו לשלוח אותי ללמוד מקצוע בבית ספר מקצועי בקריית חיים (אינטרנסיונל). שם למדתי את המקצוע המסגרות המכנית . לאחר שלוש שנים סיימתי את לימודי.

 

החלטתי להצטרף לגרעין  נח"ל תנועה שמשלים את קיבוץ חמדיה. החברים בגרעין היו מעכו, קריית חיים , נווה שאנן ובית ספר חקלאי גלים, ליד טירה. הגעתי לקיבוץ חצי שנה לפני הגיוס. לשנת הכשרה החקלאית , כבר אז עבדתי במסגרייה של קיבוץ. הייתי איש אחזקה ואחראי על מערכת המים והאינסטלציה בקיבוץ. כמובן חדר הקיטור והמכבסה. בנינו מכונות, עגלות ומתקנים רבים בקיבוץ. היינו צוות של חמש אנשים, יחד עם שני עובדי חוץ מבית שאן. עם גמר תקופת ההכשרה התגייסנו לנח"ל וכמובן שעברנו את הטירונות ואת האימון המתקדם.

סיפור ממלחמת ששת הימים על כיבוש העיר העתיקה בירושלים ע"י הצנחנים.

סיפור המלחמה "הר הבית בידנו", כפי שנכתב על ידי מוטה גור, אל"מ מח"ט בספרו. "המלחמה על גבעת התחמושת, בית ספר לשוטרים הר הצופים, בית חולים "אוגוסטה ויקטוריה", הר הבית והכותל המערבי. אני מעלה קטעים לפני הכניסה שלנו לעיר העתיקה בירושלים וההתארגנות ובזמן המלחמה במקומות שהגדוד שלנו השתתף בו.

 

ובכן תוך חגיגות יום העצמאות הגיעו ידיעות על כניסת צבאות מצריים לסיני. יחידות ישראליות הוכנסו למערך בלימה ועוצמתן הלכה וגדלה ככל שנמשכה זרימת כוחות מצריים אל עבר הגבול הירוק. בתאריך 23/5 נסגרו מיצרי טיראן בפני שייט ישראלי ואז נקראנו לדגל ובין לילה התמלאו השורות ותיקים משוחררים, נכים וחולים התנדבו מחדש. המפקדים ישבו ליד מפות וצילומי אוויר. המשימה פעולה משותפת במרחבי סיני. המפקדים נרגשים. מבצע לא נורמלי ומכולם דווקא אנחנו. עובר יום יומיים, ואין רשות להוריד פקודות אין אישור למתן תדריכים, אכזבה פושטת בין הלוחמים: בשביל מה קראו לנו? ומה אנחנו שותקים ונותנים למצריים להשתולל . מקימים אוהלים, חום הפרדס מעיק זבובים וברחשים מטרידים. מקימים מקלחות. בערב יושבים מסביב למדורה עושים הווי וחושבים על הבית, האישה, הילדים, עבודה, שדות ומצפים לקיצור. מה יהיה עוד ?, עד מתי? .

 

משטר אימונים נכנס לתוקפו, תרגילי ניווט בשטח מנצלים את הזמן לגיבוש היחידות, הכושר הגופני עולה ובינתיים דנים ומתווכחים מדוע לא תוקפים עכשיו? עם חלוף הימים מסתעפים האימונים וגובר קיצבם. קצינים וחיילים מקבלים אישור נסיעה הביתה וביניהם כאלה החוטפים את הרגע ונכנסים תחת החופה.

 

בתאריך 5/6  בבוקר היום הגדול הגיע המלחמה החלה, מקבלים אישור להוריד פקודות שומעים בפירוש את המשימות והיעדים. ההתרגשות רבה מנצלים רגע לפני פינוי וכותבים הביתה מכתב אחרון. השעות חולפות הידיעות משדה הקרב נוהרות אולם מה איתנו? השעה 14:30 מגיעה פקודה עולים לירושלים מתפשטים מחגור צניחה ושקי רגל לוקחים מה שצריך וקדימה לאוטובוסים .

 

המשימה כיבוש ירושלים המזרחית, פתיחת דרך להר הצופים ,כיבוש העיר העתיקה (אני מופיע בצילום באוטובוס בעליה לירושלים בצד השמאלי של הצילום)בהגיענו לירושלים הייתה זו עיר במלחמה. (פנסי מכוניות נצבעו בכחול לעמעם את אורם) נפץ, פצצות ופגזים נשמעו מכל עבר, אנשי הג"א ואזרחים החוזרים מעבודתם. אמבולנס העבירו חולים ופצועים .

 

בשעה 2:00 בלילה עלתה מפקדת החטיבה על גג בית ברחוב יואל. בקומה התחתונה היה בית כנסת על הגג הסתדרו הקשרים בהתאם לתפקידם רשת הפיקוד, רשת מבצעים ורשת סיוע. המלחמה החלה פריצת הגדר של גבעת התחמושת, בי"ס לשוטרים, הר הצופים, בי"ח אוגוסטה ויקטוריה. ירידה לכיוון הר הבית והכותל המערבי וזה למעשה המסלול שאני וחבריי עברנו במלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה .

 

סיפור המלחמה ארוך בהמשך אפשר לראות באלבום המלחמה על ירושלים הקטעים נרשמו כפי שהופיעו באלבום וכפי שתיאר אותם מוטה גור מפקד יחידת הצנחנים במלחמה על כיבוש גבעת התחמושת והעיר העתיקה. נפלו מיטב חברנו ואנו מכבדים את זיכרם ועולים מידי שנה ליום הזיכרון בגבעת התחמושת. תיאור הקרב ארוך לכן בחרתי כמה קטעים מאלבום המלחמה  כדי לספר  את הקרב על ירושלים בירתנו."

 

הייתי חבר קיבוץ חמדיה קרוב ל- 20 שנה . שם הכרתי את אישתי צילה , התחתנתי בקיבוץ ונולדנו לנו שלושה ילדים שתי בנות ובן . מלי, גלית ואביב לאחר 20 שנה בקיבוץ החלטנו לעבור לעיר וכמובן לעכו. אני יצאתי לעבודה בנגרייה שבאפריקה לתקופה של שלוש שנים. פרויקט של בנייה 2500 יחידות דיור, חב' שוויצרית, אנגלית וישראלית. עבודה מאוד קשה בתנאים קשים שלא הכרתי קודם. מחלות כמו : מלריה וחולירע אבל הצלחתי לשרוד ולגמור את הפרויקט. התפקיד שלי היה איש המתכת. הכנתי את כל האלמנטים מברזל שנכנסים לבנייה ותיקון תבניות מתכת ופטנטים לקידום הפרויקט: לאחר גמר הפרויקט באפריקה, חזרתי לארץ.

 

התקבלתי לעבודה במפעל מתכת "עגם", בתור איש מכירות. עבדתי ב"עגם" קרוב לעשרים שנה, בנסיעות ארוכות עד באר שבע, דימונה וירוחם. תפקידי היה להביא הזמנות למפעל.

 

יצאתי לפנסיה בגיל שישים ושמונה והחלטתי להתנדב בבית ספר "אשכול" בתור איש טכני ומאז אני איתכם ומשתדל להעביר לכם קצת מהידע שלי, לבנות ולתקן את מה שנדרש בבית הספר. זהו סיפור חיי. לפני סיום שכחתי לספר לכם על שלושת ילדיי. הבן שלי אביב הוא לוחם ביחידת לוחמה בטרור הרבה שנים. הבת הגדולה מלי נשואה לפרופסור לפיזיקה והם גרים בנס ציונה. הבת האמצעית גלית גרה בבן שמן במושב, יחד עם שלושת ילדיה. כמובן שיש לי שמונה נכדים מוכשרים ונחמדים מאוד וזה הכל בקצרה .

מוטה גור: "מרדכי ("מוטה") גור (6 במאי 1930 – 16 ביולי 1995) היה איש צבא, פוליטיקאי וסופר ישראלי, אשר כיהן כרמטכ"ל העשירי ולאחר מכן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. נודע כמפקד חטיבה 55 שכבשה את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים."

 

קיבוץ חמדיה: "חֲמַדְיָה הוא קיבוץ בבקעת בית שאן ליד בית שאן, בתחום המועצה האזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן). שמו ניתן לו על שם הכפר הערבי אל-חמידיה‎ ששכן מצפון לו עד מלחמת העצמאות…. הקיבוץ הוקם לראשונה ב-1939, במסגרת מבצעי חומה ומגדל, וננטש. בשנת 1942 הוקם בשנית על ידי גרעין "חרמונים" שהורכב מילידי הארץ ("צברים"), בוגרי תנועת הנוער "המחנות העולים", ובשנים שלאחר מכן קלט גרעינים מבוגרי התנועה המאוחדת והנוער העובד."

תשע"ה