מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העליה הנועזת בסוף מלחמת סיני

איתי, מרדכי ועליזה
מקום בו חייה עליזה סבן באלג'יר
איך עלינו מאלג'יריה לגבעת שמואל

שמי עליזה סבן, נולדתי בשנת 1941 ב-21 במרץ בעיר ג'לפה שבאלג'יר בבית חדר אחד גדול. בבית דיברנו בשפה הערבית ובבית ספר צרפתית. מנהגי המאכלים בביתנו היו קוסקוס, דגים ופשטידת מהקודה.
 
תמונה 1
בגיל 17 ב-1956 אני ומשפחתי עלינו ארצה לקחו אותנו מצרפת לחיפה ומחיפה לצפת ואחר-כך באנו לגבעת שמואל. באלג'יר חיינו אני ומשפחתי בתנאים טובים.
 
אבי היה מרדכי סלאם. העבודה שלו היתה צורף ואמי לבנה היתה תופרת שמלות לנשים. השירים הזכורים לי מפעם הם: שירים בצרפתית, והמנון הצרפתי.
 
אני זוכרת מבית הספר שלמדנו נוצרים, ערבים ויהודים ביחד. חבריי היו: לואיזת, ניקול, רוזין, ומרי וכולנו יהודים. באותם ימים נהגו לשחק בקלאס בגולות ובקפיצה בחבל. אני ובן זוגי מרדכי סבן נפגשנו בפרדס רוזונבלום במעברה בגבעת שמואל.
 
התחתנתי בגיל שמונה עשרה בבני ברק בתחנת מכבי אש, אני זוכרת מחתונתי שהאוכל היה כריכים ושתיה קלה לא התחתנו באולמות מפני שלא היה אולמות פעם אפילו יש כאלה שהתחתנו בביתהם. אני בהתחלחה עבדתי בבית ספר כאשת תחזוקה ואחר כך המשכתי לעבוד בפנימית אור החיים בבני ברק ושם עסקתי בקליניקה.
 
תחביביי הם: לבשל, לסרוג ולרקום.  
הדברים שעולים בזכרוני שבאנו למעברה בצפת ונתנו לנו "לפת" (בית מברזל) ומיטות מברזל ומזרונים מקש ושמיכות מהצבא, פתילייה עם נפט. נתנו לנו אוכל בשימורים אפונה עם גזר, סרדינים, לחם עגול ששקול קילו, קפה, סוכר, תה. הלכנו לשטח לאסוף זיתים. היינו כובשים זיתים ומבשלים את זה.
 
הלכנו ללשכת עבודה ואז נתנו לנו לעבודה בדחק (לכל אחד נתנו 4 שעות) עבודה. היינו מנקים את השטח מאבנים.  

מילון

דחק
עבודת שדה להכנת שתילת ירקות ופירות

לפת
מיטה מברזל

ציטוטים

”את הולכת לים ומוצאת אותו יבש“

הקשר הרב דורי