מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של סבתא אסתר אוחנה ז"ל

סבתא שלי נולדה ב-1948, ועלתה ממרוקו בשנת 1956 כשהייתה בת 9. היא עלתה לארץ עם אחיה בן ה-11 ואחותה בת ה-3 חודשים, יחד עם דודתה.

הסיבה שהיא עלתה ללא הוריה היא, שסבא רבא שלי היה פעיל במוסד יחד עם הסוכנות היהודית. נשקפה לחייהם סכנה מאחר והשלטון גילה כי סבא רבא שלי מבריח יהודים לארץ ישראל.

כאשר סבא רבא שלי הבין שעומדים לעצור אותו, הוא נפגש עם איש המוסד אשר נתן לו מכתב ואמר לו "במידה ותגיע לארץ ישראל, תיגש לסוכנות היהודית עם המכתב הזה, וזה יעזור לך". סבא רבא שלי לא פתח את המכתב והכניס אותו לכיסו, הוא נכנס לבית בשעות הערב המאוחרות ואמר לסבתא רבא שלי לארוז כמה שיותר מהר בגדים ולשים עליה כמה שיותר תכשיטים, על מנת שתהיה להם אפשרות במידת הצורך לשחד את שומרי הגבולות בדרך.

הבית שסבתא גדלה בו, היה בית אמיד מאוד, מבין עשירי יהודי מרוקו והיו להם משרתים רבים. סבר רבא שלי ניגש למשרתים ונתן להם סכום של כסף שמכסה על משכורת חודשית ואמר להם שהמשפחה נוסעת לבקר את המשפחה בצרפת וכרגע שיצאו לחופשה.

באמצע הלילה, סבתא רבא שלי העירה את סבתא שלי ואחיה ועלו על רכב עם נהג מוסלמי שהיה משתף פעולה עם היהודים.

בדרך סבא רבא שלי הוציא שטרות ושק סוכריות, וביקש מסבתא רבא שלי ומסבתא שלי ואחיה להתחיל לפתוח את עטיפת הסוכריות ולגלגל בפנים שטרות של כסף.

במשך שעות רבות לאורך הנסיעה לכיוון הגבול כל עיסוקם היה להחביא את הכסף בעטיפות, וסבתא שלי סיפרה לי שבהתחלה מצא חן בעיניה הרעיון שהיא אוכלת הרבה סוכריות, אך באיזה שהוא שלב היא הרגישה שבטנה מתהפכת. עד היום היא זוכרת את התחושה ואת הפחד בעיניים של הוריה. כאשר סיימו לעטוף את כל הכסף, סבא רבא שלי הפך את השק של הסוכריות והכניס בתחתית השק את הסוכריות עם הכסף ומעליהן הכניס את הסוכריות האמתיות.

כל הדרך סבא וסבתא רבא שלי דיברו על השעה 14:00 בצהריים, והתפללו להגיע לפני השעה הזו לגבול מרוקו-צרפת. סבתי הסבירה לי כי שעה זו הייתה קריטית, מאחר ומהשעה 14:00, מרוקו מקבלת את עצמאותה, ואם יאחרו את הגבול לא יוכלו לעבור וייתכן שיעצרו את אביה.

כאשר הגיעו לגבול השעה הייתה 16:00 ושומרי הגבול לא אפשרו להם לעבור, למרות שסבא רבא שלי אמר שהם נוסעים לחתונה של משפחה, שומרי הגבול קיבלו הוראה לא לאפשר ליהודים לחצות את הגבול, ללא יוצאי דופן. סבא רבא שלי פחד לסכן את כולם והחליט לא להציע שוחד לשומר, הם הסתובבו עם הרכב והחליטו לנסוע לנמל, ואולי דרך הנמל יצליחו לצאת. כאשר הגיעו לנמל, הם פגשו את דודתה של סבתי שהתכוננה לעלות על אניית מעפילים לארץ ישראל (באופן חשאי).

סבא רבא שלי ביקש ממנה לקחת איתה את הילדים (ביניהם סבתא שלי) והוא וסבתא רבא שלי נשארו במרוקו. סבא רבא שלי בזמן הימצאותו בנמל, עלה לאנייה לצרפת ושם במשך שלושה חודשים דאג לרכוש רכב, מכר את הזהב שברשותו וחלק מנכסיו. הסיבה שבחר לפעול בדרך הזו הייתה שלא רצה לעלות חסר כל לארץ ישראל.

סבא רבא שלי הגיע לישראל וניגש לסוכנות היהודית והגיש להם את המכתב שהיה ברשותו. כאשר פתחו את המכתב, הבינו שמדובר באחד מפעילי העליות החשאיות שעזר לאלפים לעלות לארץ ישראל. מכתב זה העניק לו את היחס החם והדאגה לכל צרכי משפחתו.

הזוית האישית

לא יצא לי להכיר את סבתי משום שהיא מתה עוד לפני שנולדתי, והסיפור הזה והמחקר שעשיתי גרם לי להכיר קצת יותר את סבתי ואת המסע שהיא והמשפחה שלי עברו.