מאגר סיפורי מורשת

סיפור העליה

הסיפור התחיל בילדה שגרה בעיר מינסק שבבלארוס עם שני ההורים שלה ואחות אחת.

כשהייתה אנטישמיות, אמא שלי עברה כמה דברים לא קלים בבית ספר וגם לאחותה.

סבתא של אימא שלי, כלומר סבתא רבתא שלי, גרה בבית שבאחד החדרים שבו היא עשתה חדר תפילה ולימודי תורה והיא הייתה מזמינה את כל השכונה, כדי להתפלל.  היה לה חלום לעלות לירושלים,  אבל מישהו מהשכנים שלא היה יהודי, הלשין עלייה לשלטון הקומוניסטי והעונש היה להגלות אותה לסיביר ל 6 שנים. היא ממש סבלה שם גם בגלל שהיה שם מקום מבודד מאוד, הטמפרטורה שם הייתה 30-  מעלות, עבודה קשה ולא היה מספיק אוכל.

סבתא שלי נשארה לבד ללא הורים בעיר בוברויקס והיא הייתה יתומה. כשאבא שלה נפטר ממחלות קשות שקיבל במחנה יהודים בזמן המלחמה סבתא רבתא שלי חזרה הביתה, אל  סבתא שלי שלא הכירה בכלל ולא ראתה 6 שנים.

לאחר כמה שנים אימא שלי וכל המשפחה רצו לעלות לארץ ישראל הם קיבלו בקשה ממישהו בישראל לעלות לארץ והם התחילו לסדר את כל המסמכים והאישורים ולארוז מזוודות ולמכור חלק מהדברים. סבתא

הייתה מסדרת מטען שהם שלחו בספינה  מוילנו לארץ. והם קיבלו את כל האישורים מההורים. קיבלו תעודת פטירה מחלק מהמשפחה שנפטרה, הם קיבלו ויזות וחתמו על התפטרות של האזרחות הרוסית. רק  אז הם קיבלו רשות לצאת מהמדינה.

הם קנו כרטיסים והחליטו לצאת דרך פולין ברכבת  בגלל שבלארוס קרובה לפולין . אז נסעו כולם ברכבת עם עוד 7 אנשים, לאחר כמה ימים הם הגיעו לפולין. שם חיכו כמה ימים עד שהממשלה מהארץ

תיקח אותם במטוס לארץ ישראל. המטוס הגיע ולקח אותם  לארץ, ולאחר כמה שעות הם הגיעו לישראל ביום שישי בבוקר. והשכירו בית בבאר שבע

ומשם הכל היסטוריה…..

הזוית האישית

העבודה הייתה חשובה כי למדתי דברים שלא ידעתי קודם על סבתא רבתא ועל כך שהוגלתה לסיביר, רוב האנשים לא היו שורדים שם.