מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי דרורה.

נולדתי בשנת 1935 בארץ ישראל שנקראה בזמנו גם פלסטינה- בתקופה שהבריטים שלטו בה.

אז כהיום החיים  לא היו רגועים. הכנופיות של הערבים התנפלו מידי פעם על יישובים יהודיים, המחתרות היהודיות ה"אצל" ה"לחי" וה"הגנה" פגעו מידי פעם בבריטים וכמובן שהם הגיבו.

אני מדברת על התקופה שהייתי ילדה כבת 12 או 13, גרנו במרכז תל-אביב ברח' פיירברג בסמטת "לאן" ב' (ע"ש ספרו של פיירברג).

כילדים ששיחקו יום יום אחר הצהריים בסמטה שהייתה ללא מוצא ומכוניות בכלל לא עברו שם, שמנו לב למכונית מסוג "טנדר" שהייתה נכנסת לסמטה בשעות הערב לפחות פעמיים בשבוע ופורקת ומטעינה חביות בבניין שבו גרתי, במרתף שהיה בתחתית הבית. כילדים סקרנים עמדנו מסביב למכונית אבל מיד גרשו אותנו משם.

ביום אחד בשעות הבוקר המוקדמות מאד, התעוררו כל תושבי הסמטה לקולו של רמקול המכריז על "עוצר", (כלומר אין יוצא ואין בא כולם נשארים בבתיהם עד להודעה חדשה), כל הסמטה הייתה מלאה במכוניות הצבא הבריטי המלאות בחיילים שקראנו להם בזמנו " כלניות"  על שם הכומתות האדומות שחבשו על ראשם.

 לגמרי בלי לחפש הרבה ובלי לשאול שאלות נכנסו ישר למרתף שבביתנו פרצו את הדלת והתחילו להוציא משם כל מיני דברי סידקית, (תיקים, כפתורים , מסרקים וכו….) ואז הרימו את המרצפות, חפרו קצת באדמה ונתגלה ה"אוצר" הגדול: מאות כלי נשק ,רובים ותת מקלעים ואין ספור חביות של אבק שריפה.

בסופו של היום החלו חקירות של תושבי הסמטה וילדיהם, האם ראו ויוכלו לזהות את האנשים שפרקו "סחורה" במקום. כמובן שאף אחד " לא ידע ולא שמע " … כולל הילדים.