מאגר סיפורי מורשת

העוצר הגדול בתל אביב בשנת המנדט הבריטי 1947

אני שלמה דוקלר ואשתי רנה דוקלר לבית ליבר נולדנו בתל אביב, שלמה נולד ב-1935 ורנה ב-1937, בבית חולים אסותא שהיה ברחוב ז'בוטינסקי, תל אביב. הורי משה ורבקה דוקלר עלו ארצה בשנת 1933 מגליציה פולין מטעם הפועל המזרחי, מעיירות לסקו שהייתה במזרח פולין ומבזזני. הם עלו לפלסטינה א"י טרום מלחמת העולם השנייה. כל משפחותיהם נספו ע"י הנאצים מלבד אח של אימי מיכאל שעלה למדינת ישראל בשנת 1949. הורי רנה עלו שנים קודם עם כל משפחותיהם. אנו סבא וסבתא של התאומות טליה ושקד דוקלר מבית הספר בית חינוך "מתן". הורי נותרו לבד בארץ והתחילו את חייהם בארץ, אני ואחי יוסי היינו הכל בשבילם. בתחילת דרכו בארץ אבי עבד בבניית נמל תל אביב שנפתח בשנת 1936. (לכבוד הנמל תל אביב לאה גולדברג המשוררת כתבה "למרחקים מפליגות הספינות………אנו בונים פה נמל…".) בהמשך אבי עבד בבנק המזרחי בתל אביב והיה בין מנהליו. גדלתי ברחוב סעדיה גאון 35 ת"א ליד שני מקומות אסטרטגים שבהם שכנו שלטונות המנדט הבריטי: שרונה ובית המדידות ברחוב יהודה הלוי. ביתנו ברח' סעדיה גאון גבל בשדות שרונה והמגרש שליד ביתנו הגיע עד לבית המדידות כך שהחיילים האנגלים תמיד הסתובבו לידנו ברגל וברכבים שלהם, ג'יפים ומשוריינים. למדתי בבית הספר העממי הדתי "בילו" שהיה ברחוב שדרות רוטשילד, כמו כן הייתי בתנועת הנוער בני עקיבא (הייתה שונה באופייה  הליברלי דהיום) ברחוב סעדיה גאון גרנו עד שנה 1956. בתקופה של המנדט הבריטי בארץ עד שנת 1948 רוב הילדים שיחקו בחוץ או שהיו בפעיליות תנועות הנוער. הבריטים שלטו בארץ וניהלו את ארץ ישראל המנדטורית לפי מערכת חוקים שהתבססה על המג'לה ועל דבר המלך הבריטי ג'ורג לפי המועצה של ארץ ישראל משנת 1922. מערכת החוקים הייתה אחידה עבור כל האזרחים והתושבים בפלסטינה א"י, יהודים וערבים. הבריטים השקיעו משאבים רבים בתשתיות של תחבורה כמו מסילות ברזל ופיתוח רכבות כמו הקו תל אביב ירושלים עד לבנון ומצריים. תנועות המרי העברי שהיה ארגון הגג של כל המחתרות העבריות, הגנה, האצ"ל והלחי הוקמה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. התנועה פעלה מאוקטובר 1945 עד יולי 1946. תנועת המרי המאוחדת התפרקה לאחר פיצוץ מפקדת הבריטים במלון המלך דוד בירושלים שבו נהרגו חיילים בריטים רבים. לאחר פיצוץ המפקדה במלון המלך דוד הבריטים הטילו על כל הארץ עוצר כבד בכדי לעשות חיפושים אחרי אנשים שהיו בתנועות המרי וכן כדי לחשוף "סליקים" (מחבוא) של נשק וחמרי חבלה מוטמנים. ביולי 1946 התעוררו תושבי תל אביב לקול רמקולים בעברית ובאנגלית על עוצר,  אסור לצאת מהבתים ויש להישאר בבית כדי שהחיילים יערכו חיפושים מבית לבית. החיילים הבריטים היו אנשי הדיביזיה המוטסת השישית שהם הצנחנים בעלי הכומתות האדומות שהכינוי שלהם היה "הכלניות" אנחנו הילדים בגילים של 10-11 לא נשמענו להישאר בבית ויצאנו לשחק במרחבים שליד הבית שלנו, כפי שתארתי קודם. מסביב לשכונת בייתנו היו שדות ומרחבים למשחק. גם שיחקנו ברחובות הסמוכים והחיילים הבריטים ויתרו לנו. באחד הבקרים כאשר שיחקנו בחוץ בעת העוצר נתבקשנו על ידי בחורים גדולים שנעזור להם בתרגיל נגד הבריטים. התרגיל היה פעולת הונאה בצומת הרחובות חשמונאים – קיריית ספר. עזרנו לבחורים הגדולים להקים מחסום על הכביש. אנו גלגלנו אבנים וגם שמנו חביות שמצאנו במרכז הכביש של רחוב חשמונאים פינת קיריית ספר. אחד הנערים הגדולים לקח נייר בריסטול וכתב באנגלית CAREFUL MINES "זהירות מוקשים". פה יש לציין שרחוב חשמונאים הסתיים במספר 81. לאחריו לא היה כביש ורק מעבר של שביל עפר לשדות שרונה עד לשער של מחנות הבריטים במתקן שרונה. לאחר מכן אנחנו הילדים עלינו על גג של בניין הסמוך וציפינו לבאות. לאחר כמה זמן הגיע ג'יפ צבאי וכשראה את השלט עם אזהרה על מוקשים  הוא הזעיק לשם חיילים רבים, כנראה שהיו שם גם חבלנים שאחרי כמה שעות טובות פרקו את המחסום. אנו קיבלנו פירסום על עזרתנו בעיכוב הצבא הבריטי בעיתון "הבקר" שהיה אז. העיתון נסגר בשנת 1965.

הזוית האישית

סבא שלמה: זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." הפסוק נלקח מספר דברים לב – ז'. מתוך הפסוק משתמע הציווי לזכור היטב את ההיסטוריה והמסורת של העם היהודי שעוברת מדור לדור , שהבנים והבנות ילמדו את קורות העם בעבר ויעבירו הלאה לדורות הבאים. הקשר שלנו סבא וסבתא שלמה ורנה דוקלר עם נכדותיי הצעירות והאהובות הוא קשר רב דורי חזק, יש לנו דיאלוג טוב ומועיל בנושאי חינוך, בריאות וחיבור בינינו. במפגשים בערבי שבת וחג , בקידוש וארוחות שבת עם מסורת של עם ישראל ובמיוחד בליל הסדר שנערך בביתנו , טליה ושקד משתתפות בהגדה של פסח , שואלות את הקושיות ומזכירות את יציאת מצרים. המפגשים השונים שהיו לנו בבית הספר "בית חינוך מתן" ובטיול למערות הכותל , הילדים וטליה ושקד חוו את עברו של עם ישראל ולמדו את ההיסטוריה של חורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים ובית המקדש השני על טיטוס ומה שנשאר ממנו , הכותל המערבי. הסיפור שלי הוא מתקופת המנדט הבריטי שהיה בארץ ישראל (פלסטינה א"י) כשהייתי בגיל נכדותיי 12. ביוני 1947 לאחר פיצוץ המפקדה הבריטית מלון המלך דוד בירושלים. הבריטים הטילו עוצר גדול על כל הארץ ובמיוחד בתל אביב. אנו הילדים עזרנו בפעילות נגד הבריטים.

שקד : נהניתי מאוד לעבוד עם סבא שלי בקשר הרב דורי ,התכנית הזאת חיזקה לי את הקשר שלי עם סבא שלי ,ואני חושבת שזה חשוב לבנות תכניות כאלה עם הסבים והסבתות כדי שהילדים של היום ידעו את הסיפורים של הדורות שלפניהם .

טליה: אני מאוד נהניתי להיות ולבלות עם סבא שלי אני חושבת שזה מאוד חשוב לחזק את הקשר עם סבא וסבתא אני מאוד שמחה שהשתתפתי בתכנית הזאת אני עכשיו בקשר יותר חזק עם סבא שלי וזה מאוד חשוב שהנכדים ידעו את הסיפורים של סבא וסבתא שלהם