מאגר סיפורי מורשת

זיכרונות הילדות שלי

בנעוריי היו לי שלושה חברים טובים מכלל תלמידי הכיתה, חברים אלו גרו יחד איתי בקריית שמונה, עם החברים היינו מטיילים יחד ביישוב, הולכים לסרטים בשעות הפנאי, נוסעים לשחות בבניאס. בית הספר שבו למדנו נקרא "מעלות". באותה תקופה למדנו גם כמה מקצועות שהיו בבית הספר עד 10 שנות לימוד בלבד. בזמנו למדנו את כל מקצועות היסוד: מתמטיקה, תנ"ך, אנגלית ועברית. אהבתי ללמוד בעיקר מתמטיקה, פיזיקה ושרטוט. לא אהבתי ללמוד את מקצוע האנגלית מכיוון שהיה לי מאוד קשה לקלוט. היחס של המורים אלינו היה יחס טוב ולא מחמיר. אהבתי במיוחד את המורה לאנגלית, היו לנו יחסים טובים למרות שלא אהבתי את המקצוע מכיוון שהיא נתנה לי יחס מיוחד והיא הקדישה לי הרבה זמן על מנת לעזור לי ללמוד את השפה האנגלית. לא זכור לי שהיו עונשים. לא הייתה לנו תלבושת אחידה בבית הספר. לא היה לנו חדר אוכל בבית הספר, לא הייתי בתנועת נוער. פעם בשנה יצאנו לטייל ומסיבות היינו עושים בימי שישי בערב, כל פעם אצל תלמיד אחר בבית. היה לי כיף מאוד בילדות שלי, הנעורים שלי היו מאוד מהנים.

האהבה שלי למקצוע אלקטרוניקה בחיל האוויר

לאחר 10 שנות לימוד שבהם למדתי את מקצוע המסגרות (לא ניתן היה להמשיך ללמוד מעבר ל-10 שנות לימוד במגמת מסגרות באותה תקופה) רציתי מאוד ללמוד אלקטרוניקה. הלכתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר וביקשתי להתחיל ללמוד במגמת אלקטרוניקה כשוחר. ועדת הקבלה ציינה בפניי שהנתונים והרקע הלימודי שלי לא מאפשרים לי ללמוד אלקטרוניקה. בכל זאת, רציתי ללמוד אלקטרוניקה וביקשתי מהם לדעת מה אני צריך לעשות או להכין את עצמי על מנת להתחיל ללמוד במגמת אלקטרוניקה. הוועדה ציינה בפניי שישנה אפשרות להתחיל מכינה למשך שלושה חודשים שבה לומדים מקצועת ריאליים שמכשירים אותך להתחיל ללמוד אלקטרוניקה. במידה ואסיים את המכינה בממוצע ציונים של 85% ומעלה, אתקבל ללימודים במגמת אלקטרוניקה. לקחתי בחשבון שאני דוחה את תחילת הלימודים במגמת אלקטרוניקה ומתחיל ללמוד במכינה. לאחר סיום המכינה אותה סיימתי בממוצע מעל 85% התחלתי ללמוד במגמת אלקטרוניקה. לאחר סיום הלימודים התגייסתי לחיל האוויר שאותו אהבתי, ועדיין אוהב. והתחלתי לעבוד כאלקטרונאי בחיל האוויר. בחיל האוויר שירתי שירות ארוך במשך 26 שנה. במהלך השנים כל הזמן למדתי והתקדמתי בדרגות. את השירות בחיל האוויר סיימתי בתפקיד של מפקד מגמת אלקטרוניקה. בעצם, סגרתי מעגל! התחלתי ללמוד כשוחר וסיימתי כמפקד מגמה. אהבתי את מקצוע האלקטרוניקה מכיוון שזה מקצוע מעניין, מאתגר שבאמצעותו אפשר לפתח מיומנויות טכנולוגיות מן המתקדמות בעולם.

סבא מספר על ט"ו בשבט בילדותו

בט"ו בשבט בילדותי הייתה נאספת כל המשפחה ואוכלים בעיקר פירות יבשים של כל העונה. סבא זוכר שבשטח האדמה היה מטע של גפנים (ענבים). בתקופה הזאת היו גוזמים את ענפי הגפן, מסלקים את הגזם וקושרים את הענפים שנשארו כך שיגדלו בצורה ישרה ועודרים את שטח האדמה. סבא מספר שעד היום מדי שנה בתקופה הזאת הוא גוזם את הוורדים שיש להם בגינה, וקוטף את הפירות של עצי הפרי שיש להם בגינה: פומלה, לימון ,אשכוליות וקלמנטינה.

בית ההורים

מוצא ההורים שלי הוא מחבל כורדיסטן שבעיראק. זאת הייתה השאיפה של ההורים להגיע למדינת ישראל. עלינו לארץ בגלל השאיפה לעלות לארץ ולהגיע לישראל- מדינת העם היהודי. לשם היינו שייכים. בעיראק חגגנו את אותם חגים, אבל בצורה צנועה ביותר ולפעמים נסתרת מהממשלה העיראקית. עלינו בעליית היהודים מעיראק בשנת 1951 והגענו לארץ במטוס שהגיע מעיראק לישראל. ובשביל לעלות לארץ נאלצנו לוותר על כל מה שהיה לנו כמו כסף ורכוש… בגלל שההורים שלי לא יכלו להביא איתם רכוש וכסף מלבד שטיח, בטענה שאני ילד קטן וצריך לעטוף אותי בשמיכה בגלל הקור. ואת השטיח הזה הם נתנו לי. כשעלינו לארץ הייתי ילד קטן בגיל שנתיים- שלוש והייתה לי ילדות מאושרת למרות הקשיים בעלייה.

היו לנו מנהגים רבים בבית ועליהם שמרנו גם כשעלינו לארץ כמו לשמור את המסורת היהודית ולחגוג את כל החגים. הבית הראשון שלנו היה בקריית שמונה. אני זוכר שבבית ההורים היינו נוהגים לאכול קובה – שני סוגים! וגם אורז וממולא שגם היום אנחנו מכינים אותו .בבית דיברנו בשפה הכורדית. וגם היו לנו מצבים קשים כמו מצב כלכלי קשה וקשיי שפה, האחים הגדולים שלי ידעו מעט עברית ואני למדתי עברית בארץ, אני והחבר'ה דיברנו בעברית. הקשר שלנו עם המשפחה המורחבת היה קשר הדוק, כולנו היינו מלוכדים, חמים ואוהבים עד היום. בארץ גרנו בדירת קרקע בגודל של חדר אחד כשאר השירותים נמצאים מחוץ לבית. בקריית שמונה לא היה ים אבל היו לנו בתי כנסת, גני ילדים ובתי ספר. כל היהודים גרו בשכונה אחת קטנה. בשעות הפנאי שמענו המון סיפורים מרתקים מאבא, ביליתי עם החבר'ה והמשפחה ונהנינו מאוד בצעירותינו. היינו חברים טובים ומאוד שובבים. אנחנו כבר 67 שנים בארץ.

הזוית האישית

סבא יהושע: אין דבר בלתי אפשרי. וכל אחד יכול להתקדם ולהגשים את השאיפות האישיות והמשפחתיות שלו. כל אחד צריך להסתכל בדברים הטובים שיש לו ולהיות מרוצה מהם (להסתכל על חצי הכוס המלאה). למרות הקשיים וההתאקלמות בזמן העלייה בקריית שמונה, הייתה לי ילדות מאושרת. הילדות המאושרת נבעה מהקשר ההדוק בתוך המשפחה. קשר חם ואוהב של האחים, אחיות, גיסים, גיסות, ילדים ונכדים. לגבי ההצלחה האישית שלי, בקריית שמונה שובצתי במגמת מזגרות בהנחה שזה מה שאני מסוגל ויכול ללמוד. אני שאפתי ללמוד אלקטרוניקה למרות שהנתונים שלי והרקע הלימודי שלי לא הכינו אותי ללמוד אלקטרוניקה. מכיוון שהשאיפה שלי הייתה בכל זאת ללמוד אלקטרוניקה. על מנת לממש את השאיפה השקעתי ולמדתי על מנת להתחיל ללמוד אלקטרוניקה, בסוף כך עשיתי: למדתי ועבדתי באלקטרוניקה במשך למעלה מ-25 שנה. גם היום, כמו בעבר אצל ההורים, אני שואף ומקפיד על קשר משפחתי חם ואוהב. שהילדים, חתנים, כלה ,ונכדים – שכל המשפחה תהיה מלוכדת ואוהבת אחד עם השני ואחד בין השני. עד עכשיו אנחנו מקפידים שכל המשפחה המורחבת נחגוג ביחד את כל החגים ולהיפגש מדי פעם בארוחה חגיגית של יום שישי.

תמיד ידעתי שנופר, נכדתי היקרה והמקסימה נכדה מוכשרת. במפגשים של הקשר הרב דורי נוכחתי לדעת שההרגשה שלי שנופר מוכשרת ותצליח להגשים את שאיפותיה היו נכונות. ישנה נוסחה פשוטה שאומרת: התוצאה תלויה במוטיבציה כפול היכולת. לנופר, נכדתי המקסימה, יש יכולת גבוהה ומוטיבציה עוד יותר גבוהה ולכן, אני בטוח ומאחל שהיא תצליח להגשים כל שאיפה שתהיה לה בחיים.

הנכדה נופר: "נהניתי מאוד לחוות את התהליך של התכנית "הקשר הרב דורי". למדתי על סבי המון דברים שגרמו לחיזוק הקשר והיכרות משותפת הרבה יותר מחוזקת. למדתי אפילו על עצמי מספר דברים. שמחתי לשמוע את סבא מספר סיפורים מעברו, את כל תהליכיו מהעלייה וההתאקלמות בארץ. הסיפורים היו מרתקים וגרמו לי לרצות לשמוע עוד ועוד. נהניתי לשמוע את הסיפור שבו סבא מספר על כך שתחילה לא התקבל למגמת אלקטרוניקה ולאחר עבודה קשה הצליח לעשות זאת משום שזה גרם לי להתגאות בו במיוחד, והרגשתי שהכל אפשרי, שאפשר לעשות הכל אם מתמידים. הוא לימד אותי משפט שילווה אותי לאורך החיים שהוא: "התוצאה תלויה במוטיבציה כפול היכולת" שזה אומרת שככל שהמוטיבציה שלי להצלחה תהיה יותר גבוהה, ואני אשקיע ואתמיד ככה הצלחתי תהיה יותר גבוהה. אני מאחלת לי ולסבי שיצאו לנו לעתים קרובות לספר אחד לשני חוויות משותפות, שנלמד אחד על השני ושנמשיך להכיר יותר ויותר. המשפחה שלי מלוכדת, חמה ואוהבת, אנחנו שומרים כולנו על קשר טוב. ולמרות זאת נהניתי לשמוע דברים שלא שמעתי עליהם לפני כן.