מאגר סיפורי מורשת

השם של סבא שלי הוא שמואל למברגר. קראו לו בשם זה על שם סבו, שגם קראו לו שמואל. סבא שלי נולד בעיר שטוטגרט בגרמניה בשנת 1948 במחנה עקורים. לאחר מלחמת העולם השניייה, בשנת 1949, הוא ומשפחתו עלו לארץ למעברה באזור חיפה. בשנת 1951 סבא שלי ומשפחתו עברו לחיפה. באותה שנה אביו נפטר ואחיו נולד. לאחר שאחיו שלמה נולד עברו דירה לקיבוץ מרחביה. להוריו קראו שמעון והדסה ולאחיו כאמור קראו שלמה. אביו היה חייט ואמו הייתה טבחית. אביו גם היה בכיר בשומר הצעיר.

סבי כתינוק עם הוריו

זכרונות ילדות

סבא שלי גדל בקיבוץ בלינה משותפת. הם גרו בבתי ילדים ללא ההורים. למרות זאת סבא שלי וסבתא שלי מאוד נהנו מלינה משותפת. בילדותם היו משחקים בג'ולות, חמש אבנים, כדורסל, כדורגל והיו אוכלים אוכל בסיסי בכל הארוחות, לדוגמא לחמים עם ריבה. העקרונות החינוכים באותם שנים היו שנת צהריים בכל יום, שעה ביום שלי. העבודה בקיבוץ לדוגמא הייתה עבודה בפינת חי ובחדר אוכל ועוד…

הבגדים של כל אחד לא היו בגדים שהם אישיים, היה בשבוע כמה חולצות כמה מכנסיים ובשבוע הבא כמה חולצות וכמה מכנסיים, בדרך כלל של מה שהיה קטן אצל הגדולים יותר, ובחגים היו מקבלים נעליים, בדרך כלל היו הולכים יחפים.

בקיבוץ

זכרון ילדות שמאוד זכור לסבא שלי זה שבכיתה ז' עבד בכלוב של צבי ארץ ישראלי. יום אחד, כשבא לנקות את הכלוב, שם לב שהצבי קצת מתוח. הוא ניסה להרחיק אותו עם מים אבל הצבי תקף אותו ונגח בו. הצבי עשה לו תשעה חורים בגוף עד שלבסוף סבא שלי השכיב את הצבי עם ידיים ורגליים שבורות. לבסוף מישהו הגיע והוציא את סבא שלי על הידיים וסחב אותו למרפאה ומשם לקחו אותו לבית חולים העמק בעפולה.

זכרונות משנות ה-20

באותן שנים האזינו למוזיקה כמו דיפ פרפל, לד זפלין, הביטלס ומהארץ הקשבנו לתרנגולים, גשר הירקון, נחמה הנדל, הדודאים ועוד …

סבא שלי התגייס בשנת 1965 לצנחנים עד שבסוף המסלול של הצנחנים הקימו את סיירת דוכיפת. סיירת זו הייתה סיירת של שיריוניות על גלגלים. סבא שלי התחיל את הקורס של סיירת דוכיפת ובאמצע הקורס פרצה מלחמת ששת הימים, אז כל אחד בסיירת ידע להיות רק תפקיד אחד בשיריונית וכך הם נלחמו במלחמת ששת הימים.

לאחר המלחמה המשיכו את הקורס ובתרגיל סיום הקורס בשנת 1967 באזור 302, סבא שלי פיקד על שריונית שבאמצע הקורס התהפכה כי הנהג איבד שליטה. היא התהפכה בהתחלה על הצד ואז והמשיכה לגג, כך שהראש של סבא שלי היה תקוע בין השיריונית לקרקעו. בגלל שזה תרגיל סיום, הם היו בשטח לבד והאנטנה של השיריונית נשברה, לא הייתה להם דרך לתקשר, אז אחד החיילים רץ 10 קילמטר לבסיס להזעיק עזרה. כשהעזרה הגיעה חילצו את סבא שלי עם פציעה בראש ופינו אותו לבית החולים של באר שבע, שם עשו לו 40 תפרים בראש.

בסך הכל בצבא סבא שלי השתתף במלחמת שלום הגליל, מלחמת יום כיפור, מלחמת ששת הימים ובמבצע סמוע. לאחר השחרור חזר לגור בקיבוץ ושם אמצעי הבידור היו קולנוע בחוץ פעם בשבוע, הייתה גם קבלת שבת ולאחר קבלת השבת הייתה מסיבת ריקודים. התקשורת הייתה מאוד בסיסית, היה מכשיר טלפון אחד לכל הקיבוץ וכל פעם שהיו מתקשרים אז מי שהיה קרוב לטלפון ענה והלך לחפש את מי שיתקשרו אליו.

אהבה ומשפחה

סבא הכיר את סבתא שלי בחדר אוכל של התיכון. סבתא שלי הייתה נותנת לסבא שלי וחברים שלו מפתחות למטבח כדי שהם יוכלו להכין קרם שוקולד. סבא שלי היה אז בן 17 וסבתא שלי 14.

סבתא וסבא לא היו מאוד מעורבים בחייהם של הילדים בגלל השינה המשותפת. למעשההם  פגשו אותם רק שעה אחת ביום. לסבא וסבתא שלי יש שלושה ילדים: אבא שלי הבכור, הילד השלישי כבר לא גר בבית ילדים אלא גר בבית ההורים. יש להם גם ארבעה נכדים. סבתא שלי הייתה קוסמטיקאית ויצאה לגמלאות, וסבא שלי מנהל ייצור בחברה בשם PRS.

סבא וסבתא ביום נישואיהם

עלייה

סבא שלי עלה בשנת 1949 באונייה בשם נגבה, סיבת העלייה הייתה אהבת הוריו לארץ, הם בחרו לעלות לארץ אף על פי שהיו יכולים לסוע למקומות אחרים. סבא שלי באותה תקופה ידע רק יידיש, גרמנית ופולנית ולמד עברית רק שהגיעו לקיבוץ. בזמן הכרזת המדינה סבא שלי היה בגרמניה ועוד לא עלה אז.

סבא שלי אומר שהם מאוד אהבו איך שהם חיו ולא התלוננו על כלום.

הזוית האישית

איתן: היה נהדר, היה כיף להכיר את השורשים שלי ולהכיר את סבא לעומק. אני שמח שהשתתפנו בתכנית.