מאגר סיפורי מורשת

העלייה לארץ, למה?

משפחתי

אני נולדתי בארגנטינה  בשנת 1945 בקרב משפחה יהודית שהיגרה לארגנטינה מפולין בסוף שנות ה- 30. גם ההורים של סבתא בלומי היגרו לארגנטינה מאירופה, מבילורוסיה. בגיל 24, בשנת 1969 עליתי ארצה עם סבתא בלומי.  הורי הכירו עוד בפולין.

ההורים שלי נולדו בפולין בעיירות קטנות צפונית לעיר הבירה ורשה. בעיירות האלה רוב התושבים היו יהודים. באירופה של שנות השלושים היה עוני והחריפה האנטישמיות. אמא עבדה בחנות צילום ברחוב הראשי בעיר וורשה ואבא עסק בטקסטיל.

הורי החליטו להגר לארגנטינה ולהצטרף לקרובי משפחה שהיגרו לארגנטינה בשנות ה-20. המשפחה מארגנטינה היו חייבים לשלוח "בקשה להגירה". אבא שלי נסע לבד דרך לונדון בשנת 1936 ואמא שלי נסעה חצי שנה מאוחר יותר דרך פריז. ההפלגה באוניה נמשכה אז כחודשיים.  בארגנטינה הם הקימו מפעל טקסטיל ומאוחר יותר הם גם עסקו בנדל"ן.

המשפחה של סבתא בלומי, שהיגרה מאירופה השתקעו בפרובינציות צפונית  לעיר הבירה בואנוס איירס ועסקו בחקלאות.

ממתי יש יהודים באמריקה?

יהודים הגיעו ליבשת אמריקה מייד עם גזרות הגירוש מספרד, בתקופת המסעות של קולומבוס ועם אלו שהמשיכו אחריו. בחודש מרץ 1492 המלכים בספרד פרדינד ואיזבל פרסמו צו גירוש ליהודים. היהודים שהעדיפו להישאר בספרד אולצו להתנצר. היהודים שהתנצרו נקראו אנוסים. חלק מהאנוסים המשיכו בסתר להיות יהודים. האנוסים שנתפסו כשומרים את כל היהדות בסתר, נעצרו ונשפטו ואף הוצאו להורג לאחר עינויים קשים. חלק גדול מהאנוסים ניצלו את משאותיו של קולומבוס והצטרפו אליהם וכך הגיעו לדרום אמריקה.

ממתי יש יהודים בארגנטינה?

לארגנטינה היהודים התחילו להגר בסוף המאה ה- 19. היהודים הגיעו מאירופה המערבית והמזרחית ואף ממדינות ערב. היהודים פיתחו חיי קהילה תוססים. יסדו רשתות של בתי ספר מזרמים שונים, חילוניים ודתיים ואף הקימו סמינרים למורים. הוציאו לאור 3 עיתונים יומיים בשפת היידיש. ליהודים היו בעיר בואנוס איירס 3 תיאטראות שהפיקו הצגות מקור וגם אוניברסליות בשפת היידיש. נפתחו  מועדוני ספורט  רבים לדוגמא "הכח", "הבריקה", "מכבי", ועוד. הקימו בית חולים יהודי, -שם נולדתי-.

היו מספר תנועות נוער ציוניות לדוגמא "השומר הצעיר", "הנוער הציוני", "איחוד הבונים", "דרור", ועוד. והיו גם תנועות אנטיציוניות: קומוניסטים ובונדיסטים וגם להם היו רשתות של בתי ספר ועיתונים. בתקופת השיא חיו בארגנטינה כ-400,000 יהודים.

על אף  שההגירה המאורגנת של הברון הירש  ניסתה לשכן את היהודים באיזורים חקלאיים רוב היהודים נמשכו לערים הגדולות. הברון הירש, -שלא היה ציוני-, סייע ליהודים להקים כפרים חקלאיים בארגנטינה כתגובה למאמצים של הברון רוטשילד לשכן את היהודים בארץ ישראל.

אנטישמיות בארגנטינה

היו תופעות קשות  של אנטישמיות שלא פורסמו אלא לאחר כמעט 100 שנים. בחודש ינואר  1919 היו מהומות  של פועלים בעיר בואנוס איירס. באותו שבוע תקפו יהודים בשכונות היהודיות. במהלך המאורעות 179 יהודים נרצחו, מאות נפצעו ונשרפו חנויות רבות.

הלימודים  בארגנטינה

התלמידים היהודים למדו  בשני בתי ספר, -יום יום- אני למדתי בשעות הבוקר בבית ספר ממלכתי גוי, ואחרי הצהרים למדתי בבית ספר יהודי, מדי יום. סבתא בלומי הייתה מורה בבתי ספר יהודיים, לימדה עברית, יידיש, היסטוריה, ידיעת הארץ ותושב"ע. בבית הספר לא רק למדתי, אלא הייתי משתתף בהצגות בשפה העברית, כי כל כיתה הייתה מכינה קבלת שבת עבור כל בית הספר. בכול בית ספר יהודי גדול היה אולם תיאטרון.

גם בתקופת התיכון למדתי בשני מקומות: הייתי נוסע כל בוקר לתיכון הממלכתי בתחבורה ציבורית  -כשעה לכל כיוון-, ובערב הייתי הולך ברגל לתיכון היהודי. למרות שלא היו מחשבים  ואינטרנט… היינו די עסוקים ולא היה נשאר הרבה זמן חפשי. בזמן הפנוי היינו משתתפים בפעילויות שונות מחוץ לבתי הספר. למשל, עד גיל 16 ניגנתי בלהקה והיינו מנגנים מוזיקה ישראלית מול קהל יהודי וגם היתה לנו תכנית קבועה ברדיו בימי ראשון. עם הלהקה ליווינו זמרות שהגיעו לביקור מהארץ, לדוגמא יפה ירקוני,  עליזה קשי ושרה עמרני.

גם כשלמדנו באוניברסיטה, היינו ממלאים את כל שעות הפנאי. באוניברסיטה הייתי העורך של העיתון של הפקולטה להנדסה והיינו פעילים בתנועה הציונית  במטרה לקרב תלמידים יהודים לציונות. למדתי 6 שנים הנדסת חשמל.

בזמן הלימודים התחתנתי עם סבתא. ובשנה האחרונה של הלימודים באוניברסיטה  גוייסתי לצבא הארגנטינית למשך שישה חודשים.

תנועות הנוער בארגנטינה ותנועות העליה

היו מספר תנועות נוער ציוניות וכולן ארגנו גרעיני עליה לקיבוצים. אני הייתי פעיל בתנועת "מורדכי אנילביץ" אשר קיבצה סביבה צעירים יהודים שלמדו באוניברסיטה. חונכנו על ידי שליחים מישראל בידיעת הארץ, ספרות עברית, ותרבות ישראל. בתנועת "מרדכי אנילביץ" הייתי במשך שנים גיזבר ואחראי על הביטחון, בנוסף ביחד עם סבתא בלומי, היינו אחראים להכנת תכניות החינוך.

כדי לממן את פעילות התנועה הקמנו להקת ריקודים ומקהלה. היינו מופיעים לפני מוסדות יהודיים בעיר בואנוס איירס ומחוצה לה מול קהילות יהודיות. לקראת שנת היובל של "השומר הצעיר" סבתא הפיקה פסטיבל עם יותר ממאה משתתפים על הבמה, בשילוב תזמורת, מקהלה, רקדנים וקטעי תיאטרון. גם הפקנו את ההצגה "חנה סנש" מאהרון מגד,  -שם סבתא שיחקה את תפקיד חנה סנש. ההצגה הוצגה באולם התיאטרון של ביניין ה-AMIA שפוצץ לפני 30 שנה על ידי מחבלים אירניים.

בחופשים היינו נוסעים לערי הקייט לים או להרים. הרבה פעמים טיילנו בפטגוניה בתור  MOCHILER בהרי האנדים בדרום המדינה.

העלייה לישראל

בשנת 1968 הצטרפתי עם סבתא לגרעין עליה לקיבוץ "להבות הבשן", -בגליל העליון-. בקיבוץ "להבות הבשן" נולדה ב1970 בתי הבכורה אריאלה (אריאלה היא דודה של רועי). לאחר שעזבתי את הקיבוץ עברתי לעיר לפתח תקווה. בשנת 1972 נולדה בת שנייה, אביטל ב-1975 נולדה דפנה (אמא של רועי).

העבודה בישראל

עבדתי בחברת תדיראן כמהנדס אלקטרוניקה. רוב הזמן עסקתי בפיתוח ציוד קשר צבאי. משנת 1995 התמניתי לסמנכ"ל של החברה.

סבתא בלומי עסקה כל השנים בחינוך. עסקה בהנחלת הלשון לאוכלוסיות חלשות ומאוחר יותר הצטרפה למוזיאון "בית התפוצות", שם הדריכה קבוצות נוער במשך כ- 20 שנה. בזמן הפנוי סבתא לימדה באוניברסיטת תל אביב את השפה הספרדית ואף פרסמה ספר ללמוד השפה עבור ישראלים.

בשנת 1976 נסעתי לפרו בשליחות חברת תדיראן עם כל המשפחה למשך 3 שנים  כדי להקים מפעל לייצור מכשירי קשר עבור הצבא הפרואנית. בחברת תדיראן הייתי מנהל ההנדסה של פרוייקטים מובילים בתחום הקשר הצבאי, -כגון מכשירי הקשר החדישים  של  "בית היוצר", -שהחיילים סוחבים על הגב עד היום-, הקשר לפיקוד הלווין "עמוס", התקשורת הפנימית של הצוללות החדישות וגם התקשורת בחדרי הפיקוד של פרויקט הטילים "חץ" .

ועכשיו אני בפנסיה…

עבדתי  כמהנדס אלקטרוניקה עד שנת 2010  ומאז אני מתנדב בשעות הבוקר בתיכון ברעננה, שם אני מלמד פיזיקה וחשבון.

ואחרי הצהרים נשאר לי מספיק זמן לעזור ל8 הנכדים, לטייל, לשחק טניס ולבלות.

הזוית האישית

היה לנו כייף לספר ולהשמיע סיפורים ולעבוד ביחד ומאוד התקרבנו בזמן העבודה.