מאגר סיפורי מורשת

שמי יונתן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתא שלי, סוניה, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי סוניה היא עולה מבלרוס, היא הגיעה לארץ בפעם הראשונה בשנת 1994. ב- 13 לינואר בשנת 2007 סבתא שלי קיבלה תעודת זהות ישראלית. עכשיו היא אזרחית רשמית בישראל, היא עוד לא מדברת עברית שוטפת.

סבתא סוניה היא סבתי מצד אימא. שם משפחתה הוא פטרקובסקי. שמות אחיה הם ניקולאי ואלכס, היא האחות הצעירה ביותר במשפחה. היא נולדה בתאריך 8.6.1937.

בבלרוס היא גדלה בבניין בן חמש קומות, היא גרה בקומה השנייה בדירת שני חדרים. משפחת סבתי דיברה רוסית בבית. סבתא שלי גרה בסביבה מעורבת, למשפחת סבתי היו קשרים עם שכנות. סבתא שלי אומרת שהיא שמרה על קשר איתן גם כשעזבה, על ידי טלפונים וביקורים. היא מתגעגת לאנשים שגרו בסביבה ולכולם. היא הייתה בבית ספר מספר 3, סבתא לא למדה בבית ספר יהודי, ולא עבדה בתקופת הלימודים. סבתא מספרת שבמסגרת בית ספר התלבשו צנוע בתלבושת אחידה.

סבתא שלי מספרת על אירוע דרמטי שקרה בילדותה: כשכשהיא הייתה בת 4 התחילה מלחמת העולם השנייה. היא זוכרת איך שהגרמנים היו צונחים והיו פיצוצים, לא היה אוכל, לחם, מים ואחרי זה הגרמנים היו בעיר שלהם במשך שלוש שנים.

כיום בישראל

סבתא שלי תמיד בבית, היא אוהבת במיוחד לבשל ולנקות. קצת קשה לה עם זה שהיא לא יכולה לדבר עברית שוטפת אבל היא מסתדרת. כשאימא שלי עזבה את בלרוס ועברה לישראל בשנת 1992, סבתא שלי שברה את היד. סבתא ואימא שלי היו בקשר אחרי זה אבל הן לא נפגשו. אני מאוד אוהב את זה שסבתא שלי עולה חדשה, לפי דעתי זה דבר מיוחד. לפעמים כשאני רוצה להגיד משהו שאני יודע שלא ימצא חן בעיניה, אני אומר את זה בעברית וככה היא לא מבינה.

אני חושב שסבתא שלי היא בן אדם מדהים, בצורה הזאת שהיא מתבגרת על הקושי. אני יודע שאפילו שלא רואים עליה, באיזשהו מקום זה כן קשה לה.

הזוית האישית

יונתן: לי היה מאוד כיף ומהנה לראיין את סבתא שלי, כי יש לה סיפור חיים מאוד מעניין וכל הסיפורים שהיו לה בזמן שהיא הייתה צעירה וסיפור העלייה לישראל שלה היו מאוד מעניינים. והיה לי מאוד חשוב לשמוע אותם.

סבתא סוניה: נהניתי מאוד לספר ליונתן את סיפור העלייה שלי ואיך עבר לי בחיים – ועברתי חיים קשים. כיף לי לספר לו על החיים שלי והיה לי מאוד מהנה לספר על זה ליונתן ולשאר האחים.