מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שמי שרה, נולדתי בשנת 1950 בפולין בעיר שצ'צ'ין. ההורים נתנו לי את השם "שרה אלה" על שם האימהות שלהם שנספו במלחמת העולם השנייה. תאריך הלידה המלא שלי הוא 11 לדצמבר, שנת 1950.

שם המשפחה שלי היום הוא סיתהכל מנישואין, שמי לפני הנישואין היה פפירוביץ. שמות המשפחה בזמנו היו ניתנות למשפחה בהתאם לעיסוקו של ראש המשפחה וכנראה שמשפחתו של אבי עסקה בדפוס ומכאן השם פפיר = נייר = פפירוביץ.

אני ומשפחתי

אני בת זקונים במשפחתי. אחי הבכור שגדול ממני ב- 13 שנה קיבל אותי במתנה לבר המצווה. הרגשתי טוב בתור הבת הצעירה, משום ששני אחיי היו בוגרים יותר ואני הייתי הילדה הקטנה שהייתה להם כבובה. היה אמור להיות לי עוד אח, אבל הוא נפטר כשהיה בן שנתיים ממחלות בזמן מלחמת העולם השנייה. לא ידעתי עליו עד גיל 13 מכיוון שהוריי לא היו מוכנים לדבר על המלחמה. זה נודע לי משיחה של אמי עם חברה בעוד שהיא לא ידעה שהאזנתי להן.

מאלבום התמונות

בילדותי בפולין

עד גיל שש גדלתי בפולין כבת קטנה משני האחים הבוגרים יותר. אחי השני נולד בסיביר שברוסיה, לשם אמי ברחה בזמן המלחמה ואבי הצטרף אליה לאחר שנתיים. בתאריך 17  לפברואר בשנת 1957 עלינו לישראל. העלייה לארץ לא הייתה ישירה מפולין. מפולין נסענו ברכבת לוינה שבאוסטריה ושם שהינו במחנה במשך ארבעה ימים. מוינה עברנו לרומא שבאיטליה, משם הפלגנו באונייה לחיפה ולאחר מכן עברנו לבאר שבע לעיר עולים.

מאלבום התמונות

בבאר שבע עברה עליי ילדות נהדרת. היינו שכונה שבה כולם היו עולים חדשים מאירופה ומצפון אפריקה. מכיתה ד' הייתי בתנועת הנוער "המחנות העולים". מאוד אהבתי את הפעילות בתנועה. גדלתי בבית מאוד קטן שהיו בו שני חדרים קטנים, אמבטיה ושירותים בחדר אחד ומטבח.

אין לי חפצי ילדות חוץ מתמונות שאחי הבכור היה מצלם ומפתח בעצמו. יש לי אגרטל שעשוי מקריסטל שהוריי הביאו מפולין. אין לי מזכרות מהילדות, אני ואחיי הרסנו הכל כי רצינו למחוק את הדברים שנחשבו "גלותיים".

מהילדות זכורים לטובה טקסי החגים שנערכו בבית הספר היסודי. אני גם זוכרת לטובה את הפעילות בתנועת הנוער ובייחוד את הטיולים בארץ, עם תרמיל על הגב והשינה תחת כיפת השמיים בשק שינה. בילדותי שיחקנו משחקי רחוב עם החברים מהשכונה. שיחקנו חמש אבנים, חמור ארוך, גולות, ים – יבשה, מחניים, כדורגל, רכיבה על אופניים ועוד…

שירות צבאי

בשנת 1968 התגייסתי לצה"ל לשירות חובה. שירתי בחיל החימוש. בסיום שירות החובה התבקשתי להישאר לשנה נוספת בקבע. בתום השנה רציתי להשתחרר וללמוד סמינר למורים, אך לצבא היו לגבי תוכניות אחרות: הציעו לי לשרת בלשכת אלוף פיקוד הדרום. קיבלתי את ההצעה ושירתי שם כשנתיים. לאחר מכן שירתי בלשכת הצנזור הראשי עד שפרשתי בשנת 2002.

אהבתי מאוד את השירות הצבאי שלי. במלחמת ששת הימים הייתי תלמידה בתיכון בכיתה י"א וגייסו אותנו לעבודה בבית החולים, שאליו הגיעו פצועי מלחמה מהדרום. במלחמת יום הכיפורים כבר הייתי בצבא. האווירה במלחמת יום כיפור הייתה קשה מאוד. היו דיכאונות ,דכדוך בעם. היו הרבה נפגעים וחללים ולכן האווירה הייתה כזאת.

טיולים

בילדותי ובנעוריי לא יצאתי לחו"ל. הפעם הראשונה שנסעתי, הייתה כשהייתי אימא לשני ילדים. הטיסה הייתה לדנמרק עם גיסתי וחמותי, סבתא רחל, לבקר את יעקב אח של בעלי. הטיול היה מקסים. הטיול השני שעשיתי היה ללונדון. בשנים האחרונות מאז שאני פנסיונרית אני נוסעת הרבה יותר ובייחוד אוהבת את הטיולים עם המשפחה.

משפחה

את בעלי הכרתי בתל אביב בשנת 1973 והתחתנו בשנת 1974. היינו בני 24 כשהתחתנו ובתנו הבכורה דנה, שהיא אימא של שגב, נולדה בנובמבר בשנת 1975. באפריל 1979 נולד בני שמו דרור. באפריל 1986 נולדה מאיה, הבת הצעירה שלי. יש לי שמונה נכדים מילדיי וקיבלתי נכד מוכן מבעלה של דנה. את נכדיי אני מגדלת עד שהם הולכים לגנון, הטיפול הוא יום יומי. הנכדים באים לבקר, ובמיוחד שגב החמוד!

שגרתי כיום

מאז שיצאתי לגמלאות אינני קובעת לעצמי פגישות לפני השעה 10-11 בבוקר, כי אני אוהבת להתחיל את היום בקריאת עיתון מעריב. עד שאני לא מסיימת לפתור את התשבצים אני לא מתחילה את ענייני היום. קריאת העיתון מלווה בשתיית שתי כוסות קפה שחור. בצהריים הייתי מחכה לנכדים ליד בית הספר ומביאה אותם הביתה לארוחת צהריים והכנת שיעורי בית. אחר הצהריים הייתי הולכת להרצאות שונות להעשרה עצמית.

הזוית האישית

שגב ויתקון: נהניתי מאוד לשמוע על הסיפור של סבתא שרה, סבתא שלי.

סבתא שרה: היה לי העונג לספר לשגב את סיפורי. שמחתי שהוא הקשיב לי בקשב רב ושאל שאלות לעניין.