מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה כץ . נולדתי בתל אביב בשנת 1951. אני בת לניצולי שואה. הייתי בת יחידה ודי מפונקת. עד גיל 5 גרנו ביפו, ואחר כך עברנו לרמת אביב. אז זו הייתה שכונה מאוד קטנה וידידותית. כולם הכירו את כולם, ואף אחד לא נעל את דלת ביתו. כולם היו אנשים מאוד צנועים, ורמת החיים הייתה די נמוכה. למדתי שם בגן, בית ספר יסודי, אילנות, בית ספר תיכון, אליאנס. הייתה לי ילדות נהדרת עם המון חברים, שיחקנו הרבה הרבה בחוץ (בזמננו לא הייתה טלוויזיה ולא טלפונים, וכמעט ולא היו משחקים בבתים).

בגיל 11 נפתח סניף של תנועת נוער "הצופים", ואני הצטרפתי. מאד אהבתי את הפעולות בתנועה, את הטיולים ואת המסעות. הייתי בתנועה עד סוף כיתה י"א. החבר'ה שלי התגבשו לגרעין לקיבוץ. אני החלטתי שאני לא הולכת לקיבוץ. לאחר סיום הבגרויות – הייתי בת 18 – התגייסתי לצבא.

במסגרת הטירונות נשלחנו לשבוע בקיבוץ אדמית, שם עזרנו בקטיף תפוחים. אדמית היה קיבוץ מאד צעיר, עם מעט חברים. מקיבוץ עין המפרץ נשלחו חברים לתמוך ולהדריך אותם כלכלית וחברתית. בסיום הטירונות התנדבתי לנח"ל. עליתי לשרת באדמית, שם נחשבתי כחברת קיבוץ. עבדנו הרבה שעות בקטיף תפוחים, ובערב בילינו במועדון לחבר. שם התקבצו החברים והמתנדבים. אני הייתי המורה לעברית של המתנדבים ואיתם גם עבדתי וביליתי.

ערב אחד הוזמנו למסיבת ריקודים בעין המפרץ. אני מאוד אהבתי לרקוד ובאותו הערב לא ירדתי מרחבת הריקודים. פתאום שמתי לב שבצד יושב בחור שכל הזמן הסתכל עליי, אבל לא רוקד. זה היה סבא מאיר. הוא מצא את הדרך להתקשר אלי וקבענו להיפגש. בפגישה השלישית שלנו בתאריך 16.2.1970 החלטנו להתחתן, לפני סיום השירות הצבאי שלי. התחתנו בקיץ בחתונה קיבוצית של שבעה זוגות. זה היה לפני 50 שנה, בתאריך 25.8.1970 (זה תאריך העלייה לקרקע של קיבוץ עין המפרץ).

הסיפור המשמעותי של החיים שלי התרחש לאחר החתונה- המעבר לקיבוץ. זה היה שינוי מאד מאד גדול מכל הבחינות: התרחקתי מאד מההורים שלי, מחברי ילדות, ומאורח החיים שהייתי רגילה לו. היה קשה לשמור על קשר עם החברים שלי, לא היו טלפונים בבתים, אמצעי התחבורה לא היו מפותחים אז, ולמעשה די התנתקתי מכל מה שהכרתי ואהבתי. המשפחה של סבא קיבלה אותי מאוד יפה, אבל החברים היו חסרים לי מאוד. החברים מקבוצת הגיל של מאיר היו מאוד עסוקים – בעבודה, במשפחה ולא היו פנוים לקליטתי. יצאתי מיד ללימודים. סיימתי במגמת הנדסאי כימיה. גם סבא מאיר סיים תואר ראשון, לצד פיתוח קריירה מפוארת של שחקן כדורעף בנבחרת ישראל. עם השנים נולדו לנו ארבעה ילדים: יובל, נעם (אבא של שקד המתעדת), שירי ותומר. כיום יש לנו שמונה נכדים: שקד (זו אני, הבכורה), הילי, יונתן, אלון, יעל, תמר, ניר ונוגה.

במרוצת השנים עבדתי במספר מקומות בקיבוץ: בחדר האוכל, בבית הילדים, בהנהלת חשבונות, מוסד נעמן, הרמוניה, ובשנים האחרונות היינו – סבא מאיר ואני – סוכני הביטוח של הקיבוץ. כיום, פרשנו לגמלאות. אנחנו מאוד נהנים מהזמן הפנוי שלנו. אנחנו אוהבים לעסוק בספורט, לראות סרטים והצגות, לטייל בארץ ובחו"ל, ובעיקר לבלות עם הנכדים שלנו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר גוונים בעין המפרץ, תש"ף.