מאגר סיפורי מורשת

שמי מוניקה שביט, הוריי, סוזן שפריצר ואוטו פרל, היו ניצולי שואה, ילידי וינה אוסטריה אשר היגרו לארה"ב על מנת להינצל מידי הנאצים. הוריי הכירו בניו יורק במפגשים של צעירים יהודים אוסטרים. לאחר שהוריי התחתנו, אבי התגייס לצבא האמריקאי ושירת בחיל המודיעין, לימד חיילים אמריקאים גרמנית. אחי הבכור לארי נולד בשנת 1947, אני נולדתי בשנת 1951 ומרטין אחי הקטן נולד בשנת 1958. לאחר שאחי הקטן נולד, עברנו מניו יורק לניו ג'רזי לגור בפרברים בבית גדול ומרווח. אבי למד להיות חייט עוד בזמן היותו בוינה, הוא הקים במו ידיו עסק חליפות יוקרה, ואמי היתה מנהלת המשרד והשיווק. להוריי היו לקוחות מפורסמים רבים כמו לאונרד ברנשטיין, בייג'ייז, ג'ו דימג'יו ועוד רבים. בשנת 1969 הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, אך לאחר שנה החלטתי שעבודה סוציאלית זה לשים פלסטר במקומות שדורשים ניתוח ושחינוך זה הפתרון האמיתי. בשנת 1970 נסעתי להתנדב בקיבוץ.

סיפור עלייה לארץ

תמונה של מוניקה עם פולדי שליידר (בן דודה של סוזי) בימיה הראשונים בישראל

בשנת 1970 הגעתי לקיבוץ נאות מרדכי לבקר את קרובי המשפחה שלי מצד אמי, פולדי ונט שליידר, והם עזרו לי להתאקלם. החלטתי להישאר בקיבוץ כמתנדבת. הכרתי את בני שביט כמעט מיד, כשהוא עוד היה חייל בשירות סדיר (קצין בגולני), לאחר כמה חודשים נהיינו זוג. באוקטובר 1971 למרטין אחי הקטן היה בר מצווה, נסעתי לארה"ב לבר המצווה ולאחר זמן קצר בני הצטרף אלי. עבדנו קצת, קנינו רכב ועשינו טיול חוצה ארה"ב ביחד, חוויה זוגית משמעותית. אחרי הטיול בארה"ב נסענו לטיול באירופה, לאחר הטיולים בשנת 1972 עשיתי עלייה ועברתי לגור עם בני בקיבוץ. עשיתי אולפן בקיבוץ שמיר, הייתי נוסעת באופניים או עם נהג הבית. חצי יום הייתי עובדת וחצי יום לומדת, עבדתי במכבסה של הקיבוץ ובבית ילדים. בתאריך 08.08.1973 התחתנו בקיבוץ, כל משפחתי הגיעו מארה"ב לחתונה. לאחר החתונה התחלתי ללמוד במכינה באורנים על מנת לעשות תואר בחינוך לגיל הרך. כחודשיים לאחר החתונה שלנו פרצה מלחמת יום כיפור, בני נקרא למילואים כבר ביום תחילת המלחמה, והיה בין חיילי המילואים הראשונים שהגיעו לסיני. לא שמעתי ממנו על להפסקת אש, והוא לא חזר לקיבוץ במשך כחצי שנה. הייתי שולחת לו כל שבוע חבילה של עוגיות בראוניז שהייתי אופה לו.

אני שואלת את סבתא

לייה: מה קרה אחרי מלחמת יום כיפור?

מוניקה: בשנת 1974 עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור בדירת מרתף קטנה בטבעון. אני המשכתי את לימודיי ובני התחיל ללמוד הנדסאי מכונות בטכניון. בשנת 1976 נולד בננו הבכור זאב, בשנת 1979 נולדה בתנו מיכל (אימא של לייה). בשנת 1980 עברנו לגור בארה"ב על מנת שבני ישלים תואר בהנדסת מכונות. בשנת 1985 חזרנו לארץ, בשנת 1987 בנינו את בתינו בכפר ורדים בגליל לאחר שנים רבות של נדודים ובשנת 1990 נולד בננו הצעיר דורון.

לייה: מה גרם לכם לחזור לישראל?

מוניקה: האהבה העזה של בני למדינת ישראל, לאחר חמש שנים עם גרין קארד הוא יכל לקבל אזרחות אמריקאית, אך זה הצריך ממנו להישבע אמונים למדינה אחרת, דבר שהוא לא היה מסוגל לעשות.

סבא בני נפטר ביום 15.03.2012 ממחלת הסרטן.

דורון, בני, שכן, זאב, סוזי, מוניקה ומיכל במסעדת דג על הדן

הזוית האישית

לייה: היה לי מעניין לשמוע את סיפור העליה של סבתי לישראל ולשמוע על תולדות המשפחה שלי.

מוניקה: שמחתי לספר לנכדתי חלק מסיפור חיי.