מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה, נולדתי בארגנטינה, גדלתי בבאיה בלנקה. הוריי הם יצחק דוגה ורוסה סקלייר. אני בת בכורה, אחרי שבע שנים נולד אחי, גישרמו. זכיתי להיות בגן הראשון שהוקם בעיר שלי. היו בו שלוש כיתות ואני זוכרת שאהבתי ללכת אליו. אני הייתי בת שלוש כשנכנסתי לגן. אני זוכרת שהיו הרבה דברים מיוחדים בגן. למדנו מוזיקה והייתה בו טבחית שבישלה לנו, הייתה פינת חי וגינה. עד היום אני זוכרת איך היינו שרים שם כל יום. הייתה לי ילדות מאוד  טובה. ההורים שלי תמיד דאגו לי ופינקו אותי. סבתא שלי, שרה, גרה איתנו וגם דודה שלי ובנה. היו לי הרבה משחקים (נדנדה, בית בובות…) שאהבתי לשחק בהם עם חברות שלי. רוב החברות שלי גרו באותו רחוב איתי כך שהיינו נפגשות הרבה ביחד. כל שנה כשהיה לי יום הולדת הייתי עושה מסיבה גדולה עם כל המשפחה והחברים מבית הספר.

בגיל 9 נכנסתי לתנועת הנוער מכבי. בתוך תנועת מכבי היה חדר שקראו לו ״המרחב״, בו עודדו לעלות לישראל ודיברו על הקיבוצים בארץ. כל הזמן אמרתי לסבא שלי שאני רוצה לעלות לישראל. עד גיל 13 הייתי בתנועת הנוער מכבי. לא חגגנו בת מצווה לבנות, רק בר מצווה. בגיל 15 היה לי יום הולדת מיוחד במסיבה גדולה.

בגיל 18 למדתי  באוניברסיטה ראיית חשבון ובנוסף למדתי לנהוג, ואבא שלי אמר לי כל הזמן: "המכונית – אין לה חלודה" בגלל שכל פעם לקחתי לו את המכונית כדי לנסוע לאוניברסיטה..

באירוע חתונה של חברה שלי, בחנרל רוקה, פגשתי את ראול בעלי וביחד הקמנו משפחה. יש לנו ארבעה ילדים: ג'נט, מריאלה, מאיר ודבי. ילדיי החליטו לעלות לארץ ושנה אחריהם, בשנת 1996, עליתי לארץ עם בעלי וכך הגשמתי את חלום ילדותי. גרתי בירושלים בפסגת זאב ובזכות העלייה יכולתי ליהנות להיות עם ילדיי ובעיקר עם נכדיי האהובים.

הזוית האישית

מעיין: נהניתי לשמוע על חייה של סבתי ובכך להכיר אותה יותר לעומק. זו הייתה חוויה טובה, מלמדת ובעיקר משמעותית. אני מרגישה שבזכות כתיבת סיפור חייה של סבתי הקשר שלנו התחזק.

סבתא שושנה: נהנתי לספר למעיין על חיי. זו הייתה חוויה שלא אשכח. היה לי כיף מאוד .