מאגר סיפורי מורשת

ילדות

נולדתי בשנת 1943 בירושלים, 5 שנים לפני הכרזת המדינה.

גרנו בשכונת ימין משה- יהודים וערבים יחדיו. מדי פעם היו התנכלויות של הערבים נגד היהודים (למשל, זרקו אבנים, גנבו וכו'). והבריטים שאז שלטו במדינה העלימו עין.

אמי נהגה לספר שהאשימה שלא בצדק את השכנים הערבים שהוציאו את הכביסה שלה מהפיילה (גיגית) וזרקו לרצפה, ומסתבר שאני, פעוטה בת שנתיים וחצי עשיתי זאת כל פעם עד שנתפסתי.

כשפרצה מלחמת השחרור משפחתנו עברנו לשכונת גבעת שאול בירושלים ליד הורי אמי, למרות שנהוג היה שהמשפחה תגור ליד או יחד עם הורי הבעל.

הורי  קיבלו דירה שננטשה על ידי הערבים, הדירה כללה שני חדרים, הול, מטבח וחדר רחצה, השירותים היו בחוץ משותפים עם השכנים ובנוסף בור מי גשמים.

תקופת הצנע:

לאחר הכרזת המדינה, עולים רבים הגיעו לארץ ומספר התושבים בארץ גדל. הכנסות המדינה לא הספיקו לכסות את ההוצאות ונוצר מצב כלכלי קשה. לכן הממשלה הכריזה על הנהגת "משטר צנע" לפיו חולקו מוצרים בכמות מוגבלת ושווה לכל תושב. הקיצוב היה בהתחלה על מוצרי מזון כמו: לחם, קמח, סוכר, אורז, ביצים, גבינה, תפוחי אדמה ובשר. לאחר מכן הוטל קיצוב גם על מוצרי הלבשה, כלי בית ורהיטים.

בתקופת הצנע רובן של הנשים במדינה היו עקרות בית ולכן ניהול הבית הוטל על הנשים. על האישה היה להיאבק כדי להשיג את מה שמגיע לה. היה עליה לאלתר מהמזון שהשיגה. כמעט בשום בית לא היה מקרר ואפילו ארגזי קרח היו נדירים. היה צורך להשתמש בתחליפים, למשל: חצילים במקום בשר, אבקת ביצים במקום ביצים, ומרגרינה מדוללת במקום חמאה וכו'.

ילדותי הייתה תקופת הצנע, מצרכי המזון היו מוגבלים וכל משפחה קיבלה תלושי מזון כדי לקנות מצרכי יסוד שכוללים: ביצים, בשר, חמאה…

בד בבד התפתח שוק שחור שבו מכרו את מוצרי המזון בהרבה כסף. סבא וסבתא שלי היה בית שבו גידלו תרנגולות ירקות ועצי פרי.

עוף ודגים היו אוכלים פעם בשבוע בימי שישי ושבת. מדי שבוע סבתא שלי הייתה שולחת אותי ואת אחותי לשחוט את התרנגול אצל השוחט – (לסבתא שלי היה לול וגינה עם עצי פרי וירק).

החלבן היה מסתובב בשכונה ומוכר חלב. את החלב היו מרתיחים כי עדיין לא היה חלב מפוסטר. מקררים לא היו ולכן קנו קרח ברבע בלוק או חצי בלוק.

העגלון עם סוסתו היו מסתובבים בשכונה מצלצלים בפעמון ומודיעים על מכירת קרח או מכירת נפט, האימהות היו מגיעות עם פחים ריקים כדי למלא נפט או עם שקים לסחוב את הקרח.

כל שבוע היה עובר רוכב אופניים עם משחזת ומכריז על השחזה של סכינים או מספריים. רוכלים היו מסתובבים עם מזוודות ומציעים את מרכולתם לעקרות הבית.

אצלנו בבית בכל יום מימות השבוע היה אוכל מיוחד לאותו יום:

לדוגמא, בכל יום רביעי האוכל היה שעועית לבנה עם אורז, כי ביום זה היה אמי עשתה כביסה (לא   הייתה מכונת כביסה). וזה האוכל שקל ביותר לבשל היו שמים אותו על פתילייה והאוכל היה מתבשל לאיטו עד גמר הכביסה.

למדתי בבית הספר  בית הכרם שהיה  במרחק כ-5 ק"מ מהבית. הדרך לבית הספר הייתה דרך שדות. בבוקר נמשכה הדרך כשעה לא פנינו לא ימינה ולא שמאלה, בחזור הדרך נמשכה כ-3 שעות כי פנינו ימינה ושמאלה- שיחקנו קטפנו כל מיני צמחים ואת חלקם אכלנו לדוגמא חובזה-

שומר, וכל מיני קוצים ראויים לאכילה שהתעייפנו היינו נכנסים לאחד מהבתים בשכונה ומבקשים כוס מים לשתות, וחוזרים הביתה עייפים ומרוצים. אמא תמיד קיבלה אותנו עם ארוחה חמה מוכנה. באותו הזמן לא היה מקובל שהאמא תעבוד מחוץ לבית.

אמי בישלה על פרימוס ופתילייה עם רדת החשיכה הדליקו עששיות(פתיל טבול בשמן או בנפט). תנורי אפייה לא היו ולכן בימי חמישי אמי לקחה את תבניות הבצק של העוגיות או הבורקסים לאופה השכונתי, האופה הכניס את התבניות לתוך טאבון שהופעל על ידי גזרי עץ. חלק מהמשפחות הביאו גם את סיר החמין לשבת.

בימי שבת נהגנו לבקר את סבתי אם אב שגרה ברטיסבון (מנזר במרכז העיר)סבתי קיבלה דירה למגורים בתמורת שכבסה את בגדי הנזירים, המרחק היה כ-10 ק"מ ברגל, נפגשנו עם בני הדודים ושיחקנו בכל מיני משחקים ובנוסף היינו הולכים עם הנזירים לראות את הארנבים.

ביגוד:

אמי סרגה לנו סוודרים ותפרה לנו את רוב הבגדים. סבתי מצד אבי תפרה לנו לכל חג בגדים,

נעליים היו קונים לחג. היו זוג אחד של נעליים שימש לשבתות וחגים והזוג האחר ליום חול. כאשר הסוליה של הנעליים השתפשפה, לא היו קונים נעליים חדשות אלא היו לוקחים לסנדלר שיתקן אותן. אמי הייתה קונה לנו נעליים במידה אחת יותר גדולה כדי שיחזיקו מעמד להרבה זמן. גרביים שהיו בהם חורים תיקנו  אותם ולא זרקו.

גיהוץ – אמי הייתה מגהצת עם מגהץ על גחלים.

את התבלינים היינו כותשים במכתש נחושת  היינו קוטפים זיתים מהעץ, אמי הייתה נותנת לנו לשבור את הזיתים( עשינו זאת על ידי שהפכנו את המכתש- השתמשנו בתחתית שלו כשולחן ובעלי כפטיש.) ואמי הייתה מכינה מהם זיתים כבושים

אוספים:

*אבי העביר לי את אוסף הבולים שלו,

ואני המשכתי לאסוף בולים. כל מכתב שקיבלנו הייתי מטבילה את המעטפה עם הבול במים, מסירה בזהירות את הבול ומניחה אותו במקום המיועד. הייתי מחליפה בולים עם ילדים אחרים…

*ניירות עטיפה של שוקולד או סוכריות מוזהבים ומצוירים, היינו מחליקים את הנייר כסף ושמם אותו בין 2 דפי ספר.

*עטיפות של מסטיקים

*ייבוש פרחי בר בין דפי הספר

*גידול זחלים של פרפרים מעץ התות או מצמח הרודה, שמתי את הזחלים בתוך צנצנת כיסיתי את הצנצנת בנייר מחורר ומדי יום הייתי מכניסה עלים (למאכל הזחל) אחרי תקופה הזחל היה הופך לגולם, ומהגולם לפרפר צבעוני ויפיפה

משחקים:

בילינו את שעות אחר הצהריים במשחקים עם ילדי השכונה. שיחקנו משחקי כדור: שבע על הקיר, כדור הקפה, מחניים, הילדים במעגל ויש ילד באמצע עם כדור

הזוית האישית

אני ממש נהניתי לעבוד בפרויקט הזה…הוא חיבר אותי לילדות של סבתא ומה היא עברה בהמשך חייה. חוץ מהנושא שעליו רציתי לעבוד אני וסבתא דיברנו גם על עוד דברים שקרו לסבתא והיה לי ממש כיף ומעניין לעבוד עם סבתא.