מאגר סיפורי מורשת

כשסבתא יפה נולדה המצב בעיראק היה טוב, משפחתה הייתה משפחה אמידה, והערבים כיבדו את יהודי עיראק. ההידרדרות התחילה בחג שבועות 1941, כשהייתה תעמולה של השגריר הגרמני (הנאצי) בעיראק, הו רחש עיתון של העיראקים, והתחילו למלא אותו בכתבות אנטישמיות. לאט לאט האנטישמיות חלחלה למוחם של תושבי עיראק. חאג' אמין אל חוסייני, מנהיג כנופיות ערביות, מאוד הושפע מתורתו של היטלר ואף נפגש איתו פנים אל פנים. בסופו של דבר, חאג' אמין אל חוסייני קיבל מימון נרחב מהיטלר, ואפילו קיבל הבטחה שהגרמנים יסלקו את הבריטים מעיראק.

לאט לאט התחילו לפרוץ ניצנים של שנאה יהודית, ובליל שבועות 1941 פרץ הפרהוד – פוגרום, נרצחו לפחות 179 יהודים, 2118 נפצעו, 242 ילדים נהפכו ליתומים ורכוש רב נבזז, הנרחצים נקברו בקבר האחים בבגדד.

אחרי הלילה הזה הוריה של יפה הסתגרו בביתם כחודשיים מרוב פחד שילדיהם יהפכו ליתומים, ולכן נהייתה פגיעה משמעותית במצב הכלכלי של המשפחה. אחיה של יפה יצחק החליט להבריח אותה לארץ ישראל. כיוון שהוא היה סוחר מדופלם, הוא יצר קשר עם מבריחי סחורה שהיו עושים את דרכם מעיראק לארץ הקודש וסיכם עם אחד הנהגים תמורת סכום מכובד להבריח את אחותו בשק אורז עם עוד מספר בנות, הסיטואציה הייתה מאוד מסוכנת ומסובכת, כל פעם שהיו מגיעים לביקורת גבולות, הנהג היה עוצר ומזהיר אותם לא להוציא הגה. כשיפה הגיעה לארץ הקודש היא הרגישה תחושת שייכות פתאומית. היא התנדבה לגור בקיבוץ מאיר שפייה ועבדה תקופה של שנתיים בקיבוץ עד שהתחתנה.

בזמן שיפה הייתה בישראל משפחת שבת נשארה בעיראק עד שנת 1950. במהלך מבצע עזרא ונחמיה, הם התאחדו פה בארץ וקבעו את מושבם בקריית אתא.

כשיפה הייתה בת 21 היא פגשה את ברוך שושי והתחתנה איתו בשנת 1951 בחיפה. בשנת 1952 נולד סבי: יחזקאל שושי, שקרוי על שם אביו של ברוך. בשנת 1954 נולד הבן השני: רחמים שושי, הקרוי על שם אביה של יפה. בשנת 1956 נולדה הבת: שולמית הקרואה, על שם אימא של ברוך.

ברוך נפטר בגיל 38 בשנת 1967. לאור העובדה שיפה לא עבדה, הבן הבכור יחזקאל נטש את הלימודים והלך לפרנס את משפחתו. יפה נהפכה לסבתא על ידי יחזקאל ושמחה (אשתו) שהולידו את אמי: ענבל שושי, בשנת 1979. יפה אף הספיקה להפוך לסבתא רבתא כשענבל וירון הולידו את עמרי מונד (אותי!).

יפה כיום בת 91 וגרה בקריית חיים עד עצם היום הזה.

הזוית האישית

עמרי: היה ממש כיף, נהניתי לתעד את סבתא רבתא יפה, והלוואי שנוכל לעשות זאת שוב.