מאגר סיפורי מורשת

איך אני עמנואל הגעתי לעולם הזה?

מסתבר שהייתי פרי אהבה גדולה, אימא שלי, אביטל, ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות, למדה בפקולטה לחקלאות בשלוחה של האוניברסיטה העברית, ירושלים, במגמת ביו-טכנולוגיה. במסיבת חנוכה שערכו באוניברסיטה, לכל הסטודנטים הוזמנו גם סטודנטים מרחובות, שהיו שייכים לאוניברסיטה העברית. אביטל אמי לא הביאה רצון רב לנסוע, למרות ששלחו אוטובוס במיוחד, והעדיפה להיות במעונות. סבתא שלי, סופי, מספר ימים לפני ניסתה לשכנע אותה לנסוע למסיבה עם כל החברות ואפילו קנתה לה חולצה יפה שתהיה לה במיוחד למסיבה. כל השכנועים לא עזרו ורק הטלפון ברגע האחרון עזר לה להשתכנע ולעלות לאוטובוס. המסיבה נערכה במועדון האומן 17 והיתה מוסיקה, כיבוד וריקודים נהדרים.

פתאום ניגש אל אביטל בחור גבוה ורזה ואמר בחיוך: "מה, ג'ינג'ית שיחקת אותה! החולצה הכי יפה במועדון", כמובן שהוא לא התכוון לחולצה…

אחרי יומיים שחזרה הביתה לסוף שבוע, סיפרה לסבתא שלי סופי שהיא בעצם אמא שלה, איזו הצלחה הייתה לה עם החולצה ושהמסיבה הייתה ממש מוצלחת. ושהיא הכירה בחור נחמד שקוראים לו אודי, ובדיוק באותו רגע צלצל הטלפון והופיעה על המסך קידומת 02 זה היה אבא שלי. אחרי שלוש שנים של חברות ואהבה הם התחתנו וכך אני נולדתי – עמנואל!!

לקובץ הסיפור המלא שלנו

הזוית האישית

עמנואל: סבתא יקרה, היה לי מאוד כיף לעבוד איתך, גיליתי המון דברים שלא ידעתי, למדתי שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים והייתי רוצה להמשיך את המסורת של משפחתנו בהרבה תחומים. אוהבת עמנואל.

סבתא סופיה: עמנואלי היקרה, מאוד נהנתי והתרגשתי לעשות איתך את העבודה ולספר לך דברים על המשפחה שלנו ולגלות כמה שאת ילדה יצירתית, חכמה ומיוחדת. הדבר הכי יפה שאמרת לי באחד המפגשים שלנו בבית הספר הוא שאת תרצי גם לעשות את הפרויקט הזה בקשר הרב דורי עם הנכדה או הנכד שלך באחד הימים בעתיד. זה, מאוד משמח אותי ואני מרגישה שאת באמת ראויה לכל התשומת לב והנתינה מצד ההורים והסבים. אוהבת סבתא סופי.

אני ועמנואל בילדותה