מאגר סיפורי מורשת

שמי ניצה, נולדתי בתאריך 28.1.1933 בוינה בירת אוסטריה. כשהייתי ילדה היינו מבקרים את סבתא שלי בבוקובינה פעמיים בשנה, אבא שלי היה דוקטור למשפטים והיה לו משרד גם בוינה וגם בבוקובינה. למזלנו בדיוק כשביקרנו את סבתא שלי, היטלר (שהיה כבר בשלטון) התחיל לשלוח את היהודים למחנות מוות. כשהיטלר החליט לשלוח גם את אח של אבא שלי (שהיה כמותו עורך דין) הוא התקשר לאבא שלי ואמר לו לא לחזור יותר לוינה.

לאחר שהנאצים תפסו את משפחתי הם שלחו אותנו עם רכבות של פרות לאוקראינה, מוגי לב. אבא שלי היה ראש המחנה היהודי שם, כשהנאצים ביקשו מאבא שלי לשלוח כל מיני בחורים לעבודה, אבא שלי שלח את הבחורים לעבודה כדי שיהיה לנו מה לאכול (היינו אוכלים קליפות של תפוחי אדמה). כל פעם שהוא שלח כמה בחורים לעבודה, חזרו אליו אך ורק חצי מהם, חזרו עשרה. אבי באותו רגע אמר למפקד הנאצים, שאם חוזרים רק חצי אז הוא לא ישלח יותר בכלל בחורים! משום שאבא שלי סירב לתת יותר בחורים, מפקד הנאצים לקחו אותי ואת אמי למחנה המוות ששמו סקז'ינץ'. למזלנו היה שם מהנדס רוסי ששלחו אותו גם למחנה משום שהוא היה אנטי-נאצי, והוא התקשר לפרטיזנים שיצילו אותנו וברחנו איתם. לפנות בוקר כשהנאצים נמנמו הם חפרו מתחת לגדר תיל, הביאו לנו בגדים וברחנו למחנה שלהם. כשלאט לאט הם הביאו אותנו למוגי לב חזרה אל אבא שלי. כשאבא שלי ראה אותנו שוב הוא היה כל-כך שמח, משום שהוא היה בטוח שהרגו אותנו. כשלאט לאט הפרטיזנים התקדמו והגרמנים ברחו, התחלנו להתקדם לכיוון רומניה (שם אבא שלי קיבל תפקיד תובע ראשי). רצינו לבדוק אם נשאר משהו מהבית שלנו, אך לא נשאר שם כלום. רק נשארה דירה קטנה של המשפחה שלנו.

עליתי ארצה בגיל 17 לירושלים. לאחר מעט זמן ביקשו ממני לייצג באולימפיאדה הראשונה את מדינת ישראל כי הייתי ספורטאית מצטיינת, וגם עסקתי בזה כל חיי (במכון וינגייט ולימדתי בתיכון). לאחר כמה שנים כשכבר פגשתי את בעלי עוזי עברנו לגור ברמת גן. לאחר כמה שנים ילדתי את בתי הבכורה שירלי. כשחזרנו לירושלים לאחר כמה שנים, ילדתי את ירון בני האמצעי. כשהיינו בשליחות לארצות הברית משך שבע שנים, ילדתי את יעלי בתי.

הזוית האישית

ניצה בלוך השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה ליה אלקון. התכנית נערכה בבית הספר רמת החייל בתל אביב-יפו, התשע"ט.