מאגר סיפורי מורשת

סבתא מירה מספרת לאופק:

בתור ילדה נולדתי וגדלתי בעיר ברמת גן בדירת שני חדרים, בתקופת הצנע עם אחי ושני הורי. כשהייתי בכיתה ז' עזבתי את הבית ועברתי אל בית הילדים אצל משפחה מאמצת בקיבוץ מרחביה (כילדת חוץ) שם למדתי ונשארתי עד כיתה י'. ובכיתה י' חזרתי הביתה אל הורי ברמת גן. בגלל שרצו שאחזור הביתה הפסיקו לשלם על בית הילדים והלימודים אז לא הייתה בפני ברירה אלא לחזור. באותה תקופה הכרתי את אבישי  מי שלימים הפך לבן זוגי ובהמשך נולדו לנו ארבע ילדים.

שני האירועים שהכי משמעותיים בחיי היו: גילוי עולם המוזיקה, בכיתה ב' התחלתי ללמוד אקורדיון, שליווה אותי עד היום גם כמקצוע, כמורה למוסיקה עם האקורדיון. ולידת ארבעת ילדי ושלוש עשרה נכדי.

הפמוטים היו שייכים לסבתא שלי

הורי עלו לארץ בשנת 1936, לפני השואה כאשר הרגישו שמשהו הולך לקרות ליהודים, לכן הם עברו את מלחמת העולם השנייה בארץ.

כשסבתי עלתה לארץ מבלגיה בשנת 1966, היא הביאה איתה את זוג הפמוטים.  היא לא נפרדה מפמוטים אלו כל השנים וסחבה אותם עימה גם כאשר הייתה במחנה אושוויץ, במהלך השואה כשעברה שם את הדברים הקשים ביותר בחיה. כיום משמשים פמוטים אלה כחפץ נוי, אשר אני שומרת איתי על המדף בסלון.

בזמני לא היו שואלים הרבה את ההורים ולא היו מדברים הרבה על הנושא הזה. עד היום אני תוהה איך היא הצליחה לשמור כל השנים על פמוטים אלו ולנדוד עמם במשך כל השנים ולהביא אותם לכאן לארץ ישראל.

הזוית האישית

אופק: היה לי כיף לעבוד ולשמוע את סיפורים של סבתא מירה ובמיוחד לשמוע על הפמוטים של בתא רבתא שלי.