מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא מאשה (קליינמן) שמיר ולוטם טל

ההיסטוריה שלי

התחלתי את חיי ב6.11.1947 במחנה מעפילים בפמגוסטה קפריסין. הורי הגיעו לשם לאחר טלטלות שעברו במשך 7 שנות מלחמת העולם השנייה. הורי ילידי פולין עברו את השואה והכירו במחנות הפליטים בגרמניה. אבי שבא מבית ציוני חלם לעלות לישראל. מיד לאחר שהורי נשאו הם החלו שוב במסעם לארץ ישראל. בעזרת פעילים מישראל הם נדדו עד שהגיעו למרסי צרפת, שם הם עלו על אונייה שלקחה אותם לישראל. ישראל הייתה אז תחת שילטון האנגלים שלא התירו לפליטים לעלות. כשהאנייה שהורי היו עליה הגיעה לחופי חיפה האנגלים תפסו אותה ושלחו את האוניה לקפריסין. שם כאמור נולדתי לאחר הצבעת האו"ם על היתר להקמת מדינת ישראל, הרשו האנגלים לכל הזוגות עם תינוקות שנולדו במחנות לעלות לישראל. הגעתי עם הורי באנייה תיאודור הרצל – שנקראה אניית התינוקות (לכל תינוק הייתה פיילה).

לאבי שהיו כאן חברים ודאגו לו לדיור (עוד לא קמה המדינה) כל אחד הסתדר כפי יכולתו. התחלתי את חיי עם הורי בגבעתיים. גרנו שם עד גיל 7 ואז אבא שלי החליט להיות חקלאי. (הוא היה ציוני שרוף) ועברנו למושב חקלאי בבאר יעקב. שם חייתי עד שהכרתי את בעלי אמנון שמיר (שהיה איש צבא קבע) לאחר שהתחתנו עברנו לבת ים (המשפחה של אמנון היא מוותיקי העיר).

אני חיה בבת ים עד עצם היום הזה שם ילדתי את שתי בנותיי, הן למדו שם בבית ספר יסודי ולאחר מכן בתיכון ומשם גם נסעו ללימודים באוניברסיטה עם נישואיהם הן בנו את ביתן בתל אביב. מאחת מהן יש לי שתי נכדות לוטם ושקד טל, ומהבת השנייה יש לי שני נכדים תומר ושגיא.

הזוית האישית

סיפורה של מאשה תועד ע"י לוטם טל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.