מאגר סיפורי מורשת

סבתא יעל נולדה בכורדיסטן שבעירק בשנת 1950. בספטמבר 1951 היהודים יצאו מעירק במטוסים ישראלים.

המשפחה לא הורשתה לקחת את רכושם ועלו לארץ רק בגדים לגופם.

בהגעה לארץ נשלחה המשפחה למחנה עולים לשער העלייה. החיים במחנה באוהלים בחורף הבוצי היו קשים. היה קושי שבהשגת אוכל, בעיקר כשהם לא הכירו את האוכל בארץ. זו הייתה תקופת הצנע והמשפחות קיבלו תלושי אוכל בהקצבה, לפי מספר האנשים. האוכל היה מצומצם מאוד והייתה תחושת רעב, תחושה שהורי לא הכירו, כיון שהיה להם  הכל בשפע בכורדיסטן.

לאחר מספר חודשים עברנו למחנה עולים באזור ירושלים. הסבים של יעל מצד אמא נפטרו מאחר והיה להם קשה להסתגל לתנאים שלא יכלו לעמוד בהם והם לא התאקלמו טוב למרות שזה היה חלומם והם כל כך חיכו לרגע שיגיעו לישראל.

בשנת 1956 גרנו במעברה בקסטל בשנת 1960 עברנו להתגורר בירושלים. אבא שלי עבד בכל מיני עבודות מזדמנות וקשות יום על מנת לפרנס את המשפחה. בנתיים נולדו לי עוד אחים ואחיות, התגוררנו בדירת חדר משותף עם עוד קשישה, לימים הזקנה נפטרה והנוסף לנו עוד חדר. בבית זה חיו הורים ותשעה ילדים בשני חדרים. החיים היו קשים והחורפים היו קפואים מפאת מחסור בחימום.

סבתא בצעירותה

לימים אבי קיבל עבודה כנוטר ואחר כך כשוטר ביטחון, בכניסה לבתי ראשי ממשלה בתפקיד זה עבד עד פרישתו לפנסיה.

יש לציין שאמי גידלה את הילדים לבד ודאגה לכל צרכיהם. דאגה שילמדו, שהיו נקיים ומסודרים לבית הספר והייתה ועדיין משמעותית בחיי ילדיה, בזכות כישוריה וחוזקה.

בשנת 1969 התגייסתי לצה"ל ושרתתי באבו רודס בסיני ( כיום השטח שהוחזר למצרים], כמזכירת של מפקד המחנה. לאחר מכן עברתי קורס מדריכי ספורט ובתפקיד זה שירתי עד סוף השירות. לחופשות יצאתי אחת לחודש במטוס עד שדה תעופה דב.

בשנת 1975 התחתנתי עם אריק בלוטרייך ועברתי להתגורר בחיפה. עבדתי במטב עמותה לטיפול בבית כמזכירת הסניף עד  לפרישתי לפנסיה. בעלי אריק עבד ברשות השידור כטכנאי קול עד הפרישה לגמלאות.

בשנים שגרנו בחיפה, נולדו הילה ועופר. לאחר שנים וצפיפות בבית החלטנו לעזוב את העיר לטובת רמת ישי, שהייתה בחיתוליה ומאוד לא מפותחת ושם בנינו את ביתנו. בבית זה נולדה הבת השלישית מיכל. בבית זה אנו עדיין מתגוררים. הילדים  סיימו כל אחד בתחומו  את לימודיהם: תואר שני בעריכת דין, פיזיוטרפיה ועיצוב תעשיתי.

יש לי שלושה נכדים מבתי הילה: מעיין, נועם, תום.

הזוית האישית

מעיין קורן: היה לי נחמד, לעבוד במפגשים המשותפים עם גיא כליף וסבתא יעל ואני הייתי שמח לעשות את זה שוב.