מאגר סיפורי מורשת

שמי יוכבד וינשטיין, נולדתי ב1952 בישראל. כיום אני גרה בעצמון עם סבא חיליק והילדים שלי.

נולדתי בשבי ציון, מושב חקלאי בגליל המערבי ליד נהריה.

הייתה לנו ילדות טובה, ובילינו הרבה בים עם חברים, עבדנו בכל ענפי המשק: בגידולי שדה, ברפת, בלול, ובחממת פרחים, שאותה ניהל אבי אהרון, ואימי עליזה שניהלה את בית האריזה לפרחים.

למדתי ברגבה, בבית ספר יסודי ותיכון במגמה ביולוגית, מיד בסיום הלימודים התגייסתי לצבא.

שירתי במודיעין, התפקיד לא היה מעניין במיוחד. כשהגיעה הצעה לצאת לקורס קצינות, קפצתי על המציאה וסיימתי את הקורס בהצלחה. הצטיינתי בתחום השיפוט הצבאי, ונבחרתי להיות קצינת חן בחטיבה 188 ברמת הגולן, שם פגשתי את סבא.

כשהשתחררתי מהצבא, אני וסבא התחתנו ופניתי להגשים את החלומות שלי. לימוד מקצוע טכנולוגי בטכניון שבחיפה.

מלחמת יום כיפור שיבשה את כל התוכניות. סבא המשיך ללמוד, ואני דאגתי לפרנסה של המשפחה. בינתיים נולדו ילדיי: ניצן, ניר, אלון וארז.

בגיל ארבעים החלטתי לעשות שינוי בתחום העיסוק שלי, ולמדתי תוך כדי העבודה, מקצוע מעניין ,ששילב בין היתר את כל החלומות שלי: עיצוב גרפי ממוחשב. התחלתי כגרפיקאית, וסיימתי כמנהלת מעבדה ממוחשבת במפעל מדבקות "תדביק".

יצאתי לפנסיה, והיום אני משלבת בין התחביבים שלי, לבין סיוע  בגידול הנכדים, ואני גם מתנדבת בעמותת "מרחבים" כמנהלנית.

בתקופת הקורונה חרדתי רבות לבריאות משפחתי, והמשכתי לעבוד מהבית ב"מרחבים".

הזווית האישית

נדב – היה לי כיף בגלל שלמדתי דברים אל סבתא