מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבא שמשון אנדור

סמל בית הספר
חט"ב שרת בכפר סבא
סבא שמשון הוא שורד שואה

סבא שמשון נולד ביום 2.2.1934 בעיר מטיסלקה בהונגריה. הבן הצעיר למשפחה עם שבעה ילדים. הוא למד בהונגריה בבית ספר יהודי דתי מאוד. הם גרו בעוני רב עם המון קשיים. שפת הדיבור הייתה הונגרית בלבד. משפחתו של סבא ברחה מהעיירה עם השתלטות הגרמנים עליה. כל היהודים שנותרו בעיירה זו נרצחו במחנות ריכוז בזמן מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1942 עברה כל המשפחה ברכבת לעיר הבירה בודפשט. בבודפשט הייתה קהילה של כ-3000 יהודים הדוקים בדתם, משפחות מרובות ילדים וכולם קרובים לכולם. בתאריך 19.3.1944 הגרמנים כבשו את הונגריה. החל מחודש אפריל 1944 חוייבו היהודים לענוד טלאי צהוב עם מגן דוד. בשנת 1944 היה סבא בבית מוגן עם ילדים של הצלב האדום. ההורים שלו ואחיותיו היו בבית מוגן, מרוחק מבית הילדים. הצלב האדום הקים הפרדה בין הורים וילדים.

בנובמבר 1944 הגרמנים/הונגרים החלו לקחת את תעודות החסות למי שהיה ברשותו תעודה כזו. שמשון, אז בן 10, ואחיו יונה נלקחו לגטו. מי שהיה אחראי על פעולה זו הייתה המשטרה ההונגרית. לפני הכניסה לגטו יונה הוציא את שמשון מהשורה מבלי שהבחינו בהם, והם הלכו ברגל בעיר לבית המוגן של ההורים והאחיות, היכן שהם גרו בחסות הצלב האדום (בדרך הורידו את הטלאי הצהוב).

בשלב מאוחר יותר לקחו את כל המשפחה (ההורים, האחיות שטפי ואירן ויונה ושמשון) לגטו ברובע שבע בבודפשט. כולם היו שם עד פלישת הרוסים בינואר 1945. בגטו שללו להם את החופש, סגרו אותם בבתים עם מגן דוד על דלת הבית. במשך שעה אחת בלבד ביום נתנו להם לצאת לקנות מצרכים ולא היה אוכל ושתיה. לא היו בתים, הם חיו במקלטים בפחד רב. יהודים רבים החלו להיעלם.

שלושה אחים של סבא שמשון נספו עם ילדיהם. שני אחים עבדו בעבודת כפייה ואחות נספתה.  בתאריך 18.1.1945 הרוסים כבשו את בודפשט ושחררו את הגטו. סבא שלי היה בין אלה שניצלו ונשארו בחיים.

סבא נשאר בהונגריה. בגיל 14 עבד סבא בתור חייט (למד ועבד) והיה בתנועת נוער "בני עקיבא" של הפועל מזרחי. בשנת 1947 חגג בר מצווה בבודפשט, עלה לתורה בפרשת "יתרו" (י"ז בשבט) במסגרת משפחה מצומצמת. כל הזמן מגוריו בהונגריה שאף להגיע לארץ ישראל. הוא אף למד עברית.

סבא שמשון היה בגטו כשבע שנים ובתאריך 7.5.1949 היה בדרכו לארץ ישראל. הדרך למימוש החלום לא הייתה קלה, לא היה לו פספורט. הוא עבר את הגבול לצ'כיה ביחד עם יונה ויהודים משארית הפליטה, הגיעו לברטיסלב ועברו לוינה באוסטריה בדרך (מחנה פליטים) ואחר כך לאיטליה. בשנת 1949 סבא שלי ואחיו הגיעו לנמל חיפה באוניית "העצמאות".

בשנים 1951 – 1970 סבא גר בגבעתיים, פתח תקוה, תל אביב, רמת גן, ושוב פתח תקוה ובשנת 1971 בהרצליה. הוא היה בעליית נוער בני עקיבא לקיבוץ דתי "תחייה" ליד בית שמן. בהמשך עבר לקיבוץ "משואות יצחק" בדרום. בשנת 1953 התגייס לצבא סדיר, שירת בחיל חימוש, מסגר תותחים בסדנת חימוש בקסטינה. שתי אחיותיו שניצלו אף הם מהנאצים, עברו לארה"ב. ילדותו בארץ הייתה קשה. המצב הכלכלי לא היה טוב.

בשנים 1957-1960 למד לימודי ערב שרטוט טכני, כשבבקרים עבד במסגרות. משנת 1961 עבד כשרטט טכני/מתכנן במספר מקומות. משנת 1971-1999 עבד "כאזרח עובד צה"ל" בתור טכנאי מכונות. אביו של סבא עבד כסוחר עורות, היה מוכר סוליות. סבא בקושי הכיר את אביו, אף אחד לא טיפל בו, אמו עבדה קשה לפרנסת המשפחה בייצור כובעי אופנה. הם גדלו בעוני רב.

המאכלים שסבא זוכר: כרוב ממולא, עוגת פרג, שטרודל אגוזים, בלינצ'ס, טשולנט, (חמין), גולש, וגפילטעפיש. גם המשחקים היו פשוטים, חתיכת סמרטוט הייתה להם כמו כדור. הוא אהב לשחות, לראות כדורגל. בשנת 1967 התחתן עם סבתא ליזה. הם החליטו לנסוע לארה"ב לתקופה של שנתיים. בשנת 1968 נולד אח של אימא שלי. בשנת 1971 אימא שלי נולדה. סבא שמשון עבד בתפקיד טכנאי מכונות במשך עשרים ושמונה שנים עד שהגיע לגיל פנסיה.

הזוית האישית

איתי: למדתי על משפחתי ואת סיפור המורשת שלנו והתרגשתי מאוד לשמוע מסבא שמשון מה עבר בחייו ועל כך שהייתה לו ילדות קשה בזמן המלחמה. בנוסף התרגשתי לשוחח על זיכרונות הילדות של סבא ולמדתי על השואה מהזווית שלו. סבא שמשון מאחל לי המון הצלחה בהמשך דרכי.

מילון

סוליות
המשטח התחתון של הנעל.

ציטוטים

”יש לנו רק מדינה אחת ועלינו להגן עליה ולהיות חזקים“

הקשר הרב דורי