מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבא שלמה וידר

שלמה וידר ווכדתו מיה וידר בסיור בבית התפוצות
שלמה וידר בן שש
סיפור חיי

בית ההורים

קוראים לי שלמה על שם סבי מצד אבא. נולדתי במקום שקוראים לו ברגן בלזן בגרמניה (שהיה מחנה ריכוז).

גדלתי בחיפה בבית בו חדר  מגורים אחד. בנוסף, היה מטבחון הונגרי קטן שבנינו בחצר ובו בישלנו,ו מקלחון קטן שבנינו בחצר ובו התקלחנו. בחצר הייתה מכונת כביסה ובה כיבסנו את בגדינו. הייתה חצר וגן ובהם שיחקנו.

לשכונה שבה גרתי קראו ואדי ניסנס, והשכונה הייתה שכונה ממוצעת. השכונה שבה גרתי אינה שכונה יהודית. יש ים בחיפה אך לא קרוב לביתי.

לאבי קראו אברהם ולאימי קראו מרים. עד גיל שש הייתי בן יחיד וכשהייתי בן שש נולדו לאימי שני בנים-תאומים, וקוראים להם  ברוך וטוביה. אבא שלי היה רפד רהיטים (ספות, כורסאות ומיזרונים) ואימי הייתה עקרת בית. הוריי לבשו בגדים מסורתיים (בגדים בסגנון אירופאי בעיקר).

ביום יום היינו אוכלים מרק, עוף, בשרים, בקר (דברים שאוכלים אותם גם היום ביום יום), ובשבתות היינו אוכלים מרקים, תוספות, תבשילים מיוחדים ועוד. קנינו מצרכים בחנויות אטליז ומכולות. המצרכים שקנינו הם אותם המצרכים כמו שקונים היום.

זיכרונות ילדות

בשנת 1952 עברתי דירה עם משפחתי לשכונת הדר הכרמל. חבריי גרו באותה השכונה שבה גרתי (הדר הכרמל). משחקי הילדות שהיו לי הם מחבואים, חמש אבנים, שלושה מקלות, קלאס, עמודו ועוד. בשעות הפנאי בילדותי הקשבתי לרדיו ושיחקתי משחקי קוביות כגון: שחמט, דמקה, דומינו ועוד.

בית הספר בו למדתי היה נקרא עממי א'. למדנו שם חשבון, תורה, הנדסה, גיאוגרפיה, עברית, מלאכה, חקלאות ומקצועות נוספים. היחסים שלי עם המורים היו טובים. המשמעת הייתה מאוד חזקה. לא הייתה תלבושת אחידה. היו מעט טיולים. היו מסיבות יום הולדת וערבי כיתה. יש מורה שאותה אני זוכר במיוחד, קראו לה חיה קצנל. לא היו מקצועות שאהבתי במיוחד. בבית הספר בו למדתי היה חדר אוכל.

בתקופת הילדות חומוס ופלאפל היו המאכלים האהובים עליי. לא היו לי הרבה ממתקים בבית.

תנועת הנוער שהייתי בה הייתה הצופים. קראו לשבט בו הייתי "משוטטים בכרמל". כשהייתי בצופים היו הרבה ילדים בתנועת נוער זו. בשבוע היו שלוש פעולות. כל פעולה ארכה בין שלוש לארבע שעות. לרוב בפעולות דיברנו על נושאים שקשורים לעם ישראל.

זיכרונות משנות העשרים

בשנות העשרים של חיי שמענו מוסיקה לריקודים סלוניים. הריקודים שרקדנו אז היו ריקודים סלוניים וריקודי עם. להקות צבאיות, להקת הנחל, להקת חיל הים, יפה ירקוני ושמשון בר-נוי היו ידועים בתקופתי. שירה בציבור והופעות של קומיקאים היו אמצעי ואופני הבידור אז.

טלפונים ציבוריים ודואר היו האמצעים ואופני התקשורת אז.

משנות העשרים שלי בשעות הפנאי אנשים נהגו לשחק במשחקים שונים, בימים מסוימים בערבים אנשים נהגו לצאת למועדוני סטודנטים שבהם נערכו הצגות, הופעות של זמרים, ריקודים סלוניים, ריקודי עם ועוד. אנשים נהגו ליהנות ולבדר את עצמם ואת  זולתם בחבורות ובמועדוני סטודנטים ועוד. האמצעים שעמדו לרשותם כדי לעשות זאת הם כסף וכלי תחבורה.

המשפחה

הכרתי את אשתי השנייה כאשר חבר נתן לי מספר טלפון של אישה בשם הדס שאשתו (של החבר שנתן לי את מספר הטלפון) הכירה. אשתו של החבר סיפרה שהדס מאוד נחמדה ושלדעתה הדס מאוד תתאים לי. לאחר כמה שבועות של שיחות טלפון נוצר קשר אישי בינינו. במפגשים הכרנו אחד את השנייה ואחת את השני ומשם זה התגלגל ולאחר מכן נישאנו. החתונה הייתה באולם אירועים קטן בחיפה והזמנו חברים ומשפחה.

בשעות הפנאי אנחנו יצאנו לטייל והלכנו להצגות ולהופעות.

עליה, תקומה והתיישבות

לא נולדתי בארץ, אלא בגרמניה. בשנת 1949 עליתי לארץ ישראל. הסיבה לכך שעליתי ארצה עם משפחתי היא שאני יהודי וכך גם הוריי והם החליטו לעבור לגור בארץ היהודים ואז עברנו לגור כאן, בישראל.

הגעתי לארץ ישראל באונייה. שם האונייה היה "עצמאות". לאחר שעלינו לארץ ישראל הגענו לעיר חיפה. את השפה למדתי מבית הספר ומהרחוב.כעולה חדש אני הרגשתי שהגעתי למחוז חפצי. אני ומשפחתי נקלטנו טוב בסך הכל בארץ.

בעת הכרזת המדינה על ידי דוד בן גוריון עדיין הייתי בגרמניה.

בר המצווה שלי

את בר המצווה שלי חגגתי בבית הכנסת (העלייה לתורה) ובמוצאי שבת שלאחר מכן נערכה מסיבה גדולה באולם (דבר שלא היה נהוג באותה תקופה).  היה אוכל רב שאימא שלי הכינה. המלצרים היו קרובי משפחה שלי. הייתה תזמורת, רקדנו ריקודים ושרנו שירים של אותה התקופה. כמתנת בר המצווה קיבלתי ספרים רבים מכל מיני סוגים. באותה התקופה חבריי חגגו את הגיעם לגיל המצווה בעליה לתורה, ערבי כיתה ומסיבה צנועה (לא כמו מה שהיה לי).

הזוית האישית

שלמה וידר (סבא): בסך הכל היה כיף, האירוח היה נעים ומאוד שמחתי לפגוש את נכדתי לעיתים תכופות יותר מהרגיל.

מאיה וידר: היה ממש כיף ושמחתי מאוד לפגוש את סבא שלי יותר מהרגיל.

מילון

עקרת בית
משמעות עקרת בית היא אישה שאינה עובדת במקום עבודה אלא כל עיסוקיה קשורים לטיפול בילדים ותחזוקת הבית

ציטוטים

”לפעמים אפשר להסתפק גם במועט“

הקשר הרב דורי