מאגר סיפורי מורשת

עֵלִי נולד ברומניה בשנת 1924, לאבא שלו, אברהם ברוך, ואמא שלו, ברכה ואחותו הגדולה (קראו לה שלי).

סבתא רבתא-רבתא ברכה באה מהעיר יאסי בצפון רומניה ממשפחה של חסידים. הסבא שלה היה רבי יוסי הצדיק מיאסי ולפי המסורת הוא הנכד של הנכדה של הנכדה של הבעל שם טוב. לפי המסורת ר' יוסי הצדיק היה אישיות חשובה מצדיקי העם והיה צאצא של דוד המלך ולכן שם המשפחה של סבתא רבתא-רבתא ברכה היה דוד. אבא של ברכה כיהן כרב ושוחט בעיירה ברומניה באזור יאסי.

סבא רבא-רבא ברוך, בא ממשפחה שמקורה באוקראינה, בה כולם היו אנשי עבודה בעלי מלאכה. אביו של סבא רבא-רבא ברוך היה נפח. הוריו של ברוך עברו לטולצ'ה ושם הוא נולד. סבא ברוך החליט שלא להמשיך כבעל מלאכה והפך לסוחר שהתמחה בבדים וטקסטיל.

סבא רבא עֵלִי נולד ברומניה בטולצ'ה בשנת 1924. כשהיה בן 7 וחצי בכיתה א', בדרך חזרה הביתה מבי"ס תפסו אותו שלושה בריונים אנטישמים שהיו חברים ב'משמר הברזל הרומני' והרביצו לו. רומנים אחרים עוברי אורח הצילו אותו, כשחזר הביתה אביו, ברוך, ראה אותו פצוע והבין כי רומניה אינה מדינה לילדיו. ברוך הקים בית ספר לעברית והביא מורה לעברית, לכל הילדים היהודים שרצו ללמוד. סבא רבא שלי, עֵלִי, היה אחראי להביא את הילדים אחר הצהריים לבית הספר. כך למדו שנה וחצי עברית.

בתחילת 1933 חזר ברוך ממסע עסקים מהעיר גלץ, עם כסף והחלטה סופית למכור את החנות והבית בטולצ'ה ולעלות לארץ ישראל. הוא הביא איתו עיתון רומני ובו ידיעה על עליית הנאצים בגרמניה ושריפת בניין הרייכסטאג, תוך איומים על יהודי מינכן. הוא חשב שאם בגרמניה הנאורה והמפותחת, שהוא כל-כך העריך, יכולים להיות כל כך אכזריים ליהודים, אז ברומניה עלול להיות גרוע יותר.

ברוך וברכה היו ציונים ולכן החליטו לעלות לישראל. בהמשך, ברוך נסע לארץ ישראל לבד, הגיע לכפר-סבא ועבד כפועל בפרדסים, ולאחר מכן חזר לטולצ'ה וחיכה לרשיון העלייה לפלשתינה. הרשיון הגיע בשני בנובמבר, היה להם ברור שיעלו כולם בהקדם האפשרי על אף שברור להם שבפלשתינה יגורו בצריף ולא בבית עם שבעה חדרים עם משרתת וחצר. בלילה ברחו מטולצ'ה ונסעו בכרכרה לעבר קונסטנצה, עיר נמל בים השחור, במרחק של 126 ק"מ מטולצ'ה. אחרי כמה ימים עלו על אוניה לכיוון ישראל. אחרי מס' שבועות הגיעו לחיפה ושכרו חדר במלון "פולוניה" שהיה בעיר התחתית.

אחרי כמה ימים במלון "פולוניה" שכרו דירה בבניין בבעלות ערבית ברחוב אלנבי 8. ואז ברוך התחיל לחפש עבודה. בהמשך החליט לנהל מלון, לשם כך הוא שכר מבנה שהיה כבר בשימוש כבית- מלון בשם "וילה מגדל" (רחוב אחד העם 5). ברוך וברכה החלו לנהל אותו ועברו לגור בו כמשפחה. את סבא-רבא, עֵלִי, רשמו לכיתת מכינה לעברית בבית הספר עממי א', אותה סיים בהצטיינות ולכן רשמו אותו להמשך לימודים בבית הספר הריאלי.

בשנים 1936-37 החלו פרעות בחיפה והם נאלצו לעזוב את "וילה מגדל", כי הפסיקו לבוא אנשים למלון, והשכירות שלו הייתה גבוהה. הם עברו לדירה שכורה ברחוב נורדאו 37. חלומו של ברוך לנהל מלון עוד לא פסק, ובהמשך מצא עבודה בניהול מלון ברחוב שמריהו לוין 2. לאחר קום המדינה  הקים שם את "מלון ויס". בית המלון התפרסם גם כאולם האירועים הראשון בחיפה. המלון אירח אנשים חשובים כמו מנחם בגין הרבנים הראשיים ואפילו את צוות ההסרטה של הסרט 'אקסודוס'.

כנער, עֵלִי היה פעיל ומדריך בתנועת הנוער "הצופים" בשבט "משוטטי בכרמל", הוא היה בצוות ההקמה של ה"צופים הדתיים" בחיפה. שם גם הכיר את מרים, שהייתה חניכה, ולימים אשתו. בהמשך כנער מבוגר יותר היה גם פעיל בארגון ההגנה, והיה כאחד ממפקדי הגרעין שיצאו לקיבוץ יבנה. שם חלה וחזר לחיפה. לאחר זמן מה, החליט עֵלִי, בהחלטה משותפת עם הוריו, לנסוע לארצות-הברית ללמוד רפואת שיניים. עֵלִי כתב כל יום מכתבים להוריו ולאהובתו מרים שנשארה בארץ. לפתע, המכתבים פסקו, מרים, סבתא-רבתא שלי, פנתה להוריו של עֵלִי ואמרה להם שעֵלִי הפסיק לשלוח לה מכתבים הם אמרו שגם להם הפסיק והקשר עימו נותק. בדאגה רבה הם שלחו טלגרמה (מה שהיום אנחנו קוראים מברק) לקרוב משפחה רחוק בשם מני שחי בניו-יורק וביקשו שיאתר את עֵלִי. מני חיפש אותו ללא הרף ולבסוף מצא אותו בסנטוריום, גוסס ממחלת השחפת. הוא לקח אותו איתו והצליח להכניס אותו לניסוי בתרופה אנטיביוטית חדשה (שנקראה סטרפטומיצין). התרופה, שהפכה להיות התרופה הראשונה כנגד שחפת ריפאה אותו, הוא ניצל וחזר לארץ בריא. בארץ חזר לעבוד ב'מלון ויס', ונשא את מרים לאישה. עוד שנים רבות אחר-כך זכר לדוד מני, שעלה גם כן לישרא, את העובדה שהציל את חייו, והקפיד לבקר אותו עד יום מותו.

עֵלִי עבד ב"מלון ויס" מנעוריו ועד גיל 40 בכל התפקידים האפשריים. בהמשך הוקם בשנת 1963, משרד הנסיעות א.ב.טורס.  ובשנת 1967 גם חברת תור-תבל, והמשפחה הפכה להיות לבעלת חברת נסיעות במקום בעלי בית-מלון.

הזוית האישית

יובל: נהנתי מזמן איכות עם סבא שלי, למדתי על המשפחה שלו והמורשת. למדתי המון דברים חדשים על העבר של אבא שלו.