מאגר סיפורי מורשת

שמי עודד, נולדתי להוריי – מלכה וחנניה אברהמי, בספטמבר שנת 1954.

אבא שלי נולד בישראל בעיר פתח תקווה לזוג הורים צעירים שהגיעו לארץ לאחר מסע של שנתיים על גבי חמורים  מהרי אורל שברוסיה. אבא שלי היה הבכור מבין ששת הילדים שנולדו לסבי ולסבתי. כילד, אבא שלי למד ב"חדר". אחרי שהמשפחה קצת התייצבה אז עברנו אל סבא וסבתא שלי לגור בתל אביב. סבא שלי התפרנס במסחר בתבלינים. אבא שלי המשיך ללמוד ולהתפתח והוא שירת בצבא עוד לפני קום המדינה. הוא עבד בקו הרכבות שנסע מביירות שבלבנון עד אלכסנדריה שבמצרים. אבא שלי הכיר את אימא שלי שעלתה לארץ בגיל שש מאירופה עם הוריה ועם שלושת אחיה. אימא שלי, למרות גילה הצעיר, השתתפה בארגון ניל"י ופעולות מחתרת נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. אבא ואימא שלי התאהבו והתחתנו, נולדו להם שלושה ילדים. אבא שלי עבד במסירות רבה בעיריית תל אביב ואימא שלי הקדישה את חייה לעבודות הבית ולטיפול במשפחה.

מלכה וחנניה אברהמי

אחים ואחיות

הראשונה הייתה רונית, כשלוש שנים אחריה נולד דני. רונית ודני חיו עם הוריי באזור התחנה המרכזית בתל אביב בדירת חדר עם מטבח משותף למשפחה אחרת. שירותים ומקלחת היו משותפים בחצר. תקופה קצרה מאוד לפני שנולדתי עברו הוריי לדירה  בגבעתיים שם אני גדלתי ..

רונית ז"ל

ילדותי

הייתה לי ילדות עם הורים מאוד מאוד אוהבים ויקרים. גדלתי בגבעתיים. ההורים שלי עבדו קשה מאוד כדי לפרנס את הבית. החיים בבית היו מצומצמים. למדתי מההורים שלי איך זה לכבד אחד את השני. רוב שנות ילדותי הייתי לבד בבית כי אחותי רונית התחתנה בגיל צעיר ואחי דני יצא ללימודים בקיבוץ, כך שהייתי רוב שנות ילדותי לבד. בעיקרון לא אהבתי כל כך ללמוד וניצלתי את מרבית הזמן לגידול פרחים וירקות, ציפורים ועופות. גדלתי בשכונה בה השכנים הכירו אחד את השני מעט מאוד. לשכנים היה אוטו ולהוריי באופן אישי לא היה אוטו. כילד מעולם לא זכיתי לצאת עם הוריי לבית מלון, לטיולים או לחוג כי לא היה ביכולתם של הוריי להשיג חוויות מעין אלה.

זיכרונות מתקופת ילדותי

באותה תקופה הייתי נוסע לקרייה בתל אביב כילד, שם היה ממוקם משרדי עיתון "במחנה" (היה פעם דבר כזה) והם היו מוכרים חוברת חודשית שנקראה "ביטאון חיל האוויר". לכל ביטאון היה מצורף דגם מקרטון לבנייה עצמית של מטוס מכל סוג שהוא. אחרי הבנייה הייתי תולה אותם עם חוטי ניילון מהתקרה…

בבית הוריי היו מארחים ארוחות חג עם משתתפים רבים למרות שבבית היו שני חדרים בלבד. שולחן החג תמיד היה גדול. ירשתי מהוריי את הכבוד למשפחה, את החוויה בארוחות החג ובשבת ואני משתדל להעביר את זה לילדיי ולנכדיי.

סבא חתן בר מצווה

שירות צבאי

התגייסתי לצבא בחודש יולי 1972. מכיוון שעשיתי טירונות בגיל 16 והכשרה כמכונאי טנקים לפני הגיוס, אז מיד לאחר החיול לצה"ל הוצבתי בסדנא גייסית 650. השירות בסדנא לא היה לרוחי ותמיד רציתי לחוות שירות קרבי יותר, ואכן לאחר זמן קצר נשלחתי לסיני והייתי מצוות לגדוד 77 של חטיבה 7, כשמג"ד הגדוד היה גיבור ישראל, אביגדור קהלני.

מלחמת יום הכיפורים תפסה אותי כשאני ילד בן פחות מ- 19 והמראות והתופת שהיו שם היו קשים ביותר ורדפו אותי הרבה שנים. במלחמה הייתי עם אנשי מילואים שהתייחסו אלי כבנם הקטן, מה שהקל עלי את החוויה הקשה. שהיתי בשטח מצרים כשמונה חודשים באזור האגם המר.

לאחר הסכם השלום עם מצרים חזרתי לסדנה גייסית לשיבוץ מחדש והוצבתי במחלקת בוחנים כבוחן מכונאות. זכיתי לשבחים רבים ולתעודות הוקרה רבות ואף נשלחתי כנציג חיל השיריון לראיין את הרמטכ"ל דאז מוטה גור .

בתקופה זו של הצבא, סבתך ואני חיזקנו את הקשר בינינו ואף חתמתי קבע לשלוש שנים בצבא בכדי לקבל מענק חתימה של 18,000 לירות על מנת שנוכל לקיים חתונה מפוארת בנוכחות קהל רב. לאחר שלוש שנות שירות בקבע השתחררתי מהצבא, למרות ניסיונות שכנוע מצד הצבא שאמשיך בשירות הקבע.

מיד עם שחרורי נשלחתי לגדוד שיריון שהוקם בדיוק בתקופה זו ומוניתי לעוזר קצין חימוש. שירתי כ- 30 שנה במילואים, חלקן בהתנדבות מלאה ומוניתי לקצין חימוש בגדוד שיריון, קיבלתי דרגות קצין והשתחררתי בדרגת סרן. במהלך שירות המילואים השתתפתי במלחמת לבנון, מלחמת שלום הגליל וביצעתי כ -70 ימי מילואים בשנה בעוד שבבית מחכים לי אישה וארבעה ילדים, זה לא היה קל. אין ספק שברמה האישית אהבתי מאוד את השירות הצבאי ואת תחושת השליחות בשירות המדינה, צברתי חוויות רבות.

ההיכרות עם סבתא

בשנת 1973, לפני מלחמת יום הכיפורים, הייתי חייל ושירתי כמכונאי טנקים בסיני. נשארתי שבת והיה במועדון חייל נוסף ושיחקנו  טניס שולחן. היינו די מיודדים ואז הוא שאל אותי אם יש לי חברה. עניתי: "כן, יש לי ידידה, אבל אני מוכן להכיר מישהי מעניינת…" קבענו שנצא שבת נצא לבלות ביחד.

לחבר ירון שמו הייתה חברה בשם שרה, ודלת ממול לה גרה סבתא שלך, בינה. ירון היה ממשפחה מבוססת והיה לו אוטו מרשים. ביום שישי בערב הוא הגיע לאסוף אותי יחד עם חברתו שרה ויחד עם ג'ינג'ית מדהימה ששמה בינה. יצאנו למועדון ריקודים והמשכנו לצאת ולהדק את הקשר והאהבה. סבתא שלך בינה הייתה בת 16, רמת גנית, שיחקה כדור יד והייתה ג'ינג'ית עם שיער שופע. כשנה אחרי גיוסה לצה"ל התחתנו בפני כ-500 מוזמנים בחתונה יפה ושמחה.

לאחר החתונה גרנו בדירות שכורות ברמת גן ובגבעתיים. לאחר שנתיים זכינו בפיס – אימא שלך, איילת, נולדה. לאחר כעשר שנים הצטרפו למשפחה תאומים – עז וברק, ולאחר שנה וחצי הצטרפה אלינו בתי הקטנה רותם. מבלי להתכוון ארבעת ילדינו מרכיבים את המילה ארבע – 4: איילת – רותם – ברק – עז.

הילדים גדלו וכל אחד הקים משפחה משלו. אני סבא גאה ל חמישה נכדים ועוד שניים בדרך …

הזוית האישית

סבא: מאוד נהניתי מהתכנית. מאוד אהבתי שהנכד שלי שאל אותי שאלות טובות שהזכירו לי אותי כשהייתי צעיר..

פלג: אני חושב שזה עזר לי לפתח קשרים עם סבא שלי. הוא סיפר לי דברים שלא ידעתי עליהם, היה לי מאוד כיף. אני מאוד גאה בסבא שלי.