הסיפור של סבא מיכאל והנכד יונתן
העשור ששינה את חיי הכי הרבה היה אחרי שחייתי כמה שנים בישראל וגויסתי לצבא הישראלי. ביום שהייתי צריך להתגייס היה שלג כבד בירושלים ולכן הגיוס התעכב ביום. המשמעות הייתה שהתגייסתי לטירונות מקוצרת, הצטרפתי לישראלים שחזרו מחו"ל אשר היו בעבר בצבא הישראלי, חברה רוסים שהיו בצבא ברוסיה בדיוק כמוני ששירתו בצבא בדרום אפריקה.
במהלך הטירונות והשנים שלאחר מכן במילואים התיידדתי עם אנשים מאוד מעניינים ולמדתי לדבר עברית. מיד הבנתי שהצבא הזה שונה מאוד מזה של דרום אפריקה. נדהמתי לגלות באיזו קלות אנשים הבינו אותי, עוד לפני שהספקתי להסביר את מחשבותיי מה שלא היה קורה בדרום אפריקה, שם הייתי צריך להסביר את עצמי מספר פעמים על כל דבר שאמרתי. הגעתי לארץ שבה אנשים חשבו כמוני וכבר לא הרגשתי שונה מאחרים, איזו הרגשה מדהימה. הייתי צריך לכתוב ספר ארוך כדי לתאר את כל הדברים שקרו לי במהלך השירות הצבאי.
כדי להסביר את הרגשת השייכות שלי לארץ ישראל, אספר סיפור קצר ומצחיק.
לאחר מלחמת יום כיפור בשנת 1973, הצבא היה זקוק לחיילים נוספים בדרגת סמל כיוון שרבים נפלו במלחמה. לא מעט מהגדוד שלי וגם אני קיבלנו מכתב שהזמין אותנו למשרדי הצבא כדי לשוחח על המשך הקורס. מכיוון שעדיין לא הבנתי איך הדברים עובדים בישראל הגעתי מאוחר אחרי העבודה וגיליתי שאני היחיד שם. רובם כבר הגיעו בבוקר והצליחו למצוא סיבה איך להתחמק. למרות שהעברית שלי הייתה לא כ"כ טובה הצלחתי להבין מהאדם שראיין אותי כאשר הוא שוחח עם הקצין שהיה בחדר ליד שהם מחפשים רק עוד מישהו אחד אז החלטתי לנצל את ההזדמנות הזו כדי לקבל משהו טוב בתמורה, משהו שהתגלה כטעות גדולה. החלטתי לבקש מכתב בו יהיה כתוב שיש לי אישור לא ללבוש את האפוד הכבד במהלך האימונים. ביום הראשון שלי למילואים כסמל חדש שאל אותי הקצין מדוע אני לא לובש את האפוד. הראיתי לו את המכתב ואחרי שהוא קרא אותו הוא אמר לי שהם יכבדו את המכתב אבל לא היום וכך היה כל יום במשך הרבה זמן. ביום האחרון אמרו לי שאני לא צריך ללבוש את האפוד ויעקב שהיה המפקד שלי לקח אותי בג'יפ לאימונים, כבר אז הייתי צריך לחשוד שמשהו לא בסדר. עברנו על פני חיילים רבים שהלכו לאימון ועברנו שורה ארוכה של חיילים הממתינים בתור בתחתית גבעה גבוהה. הג'יפ עצר בראש הקו ויצאנו משם. אז הבנתי שאנחנו בקורס האימונים האישיים ותהיתי מה קורה. יעקב איחל לי בהצלחה ואמר לי שאני הולך לקחת אחד אחד את כל החיילים בגדוד למעלה במסלול לבד. הבנתי שהם מנסים לעבוד עליי כי בדרך כלל יש עשרה סמלים שעושים את זה כדי לחלק את העומס. למרות זאת החלטתי לזרום עם מה שהם ביקשו. באדם העשירי כבר התמוטטתי וכולנו צחקנו והסמלים הצטרפו לעזור לי. אנשים בישראל שונים, חכמים וכולם משפחה אחת.
הזוית האישית
ברכה של סבא: ליונתן, שהחיים ישמרו עליך, שתמצא תמיד את הדרך הנכונה בשבילך. שתזכה במישהי שתאהב אותך ושאתה תאהב אותה כדי לחלוק איתה את חייך.
יונתן:: סבא היקר שלי,תודה שהשתתפת בקשר הרב דורי. תודה שבאת בזמנך הפנוי. אני מודה לך שהסברת כמו מנחה אמיתי על החפץ שעבר מדור לדור. תודה שאתה מלמד אותי דברים חדשים שלא ידעתי. אני אוהב אותך לנצח. מאחל לך שתזכה לעוד שנים רבות. באהבה יונתן
מילון
אפרטהיידהוא שמה של מדיניות ההפרדה הגזעית שהונהגה על ידי המיעוט הלבן בדרום אפריקה משנת 1948 ועד שנת 1994.
ציטוטים
”אמירת האמת היא הדרך הקלה ביותר לחיות.“