מאגר סיפורי מורשת

הייתי בן 5 בערך כשהיינו כשעברתי את הגבול מרוסיה לצ'כיה.

זה היה מסע של כמה קילומטרים של הליכה, היינו שם אני אבי אמי אחי ושתי אחיותיי. את אחי ואחותי הקטנה סחבו על הגב את כל הדרך ואני ואחותי הגדולה הלכנו, כולנו הלכנו כל הלילה. בזמן חציית הגבול היה אסור לנו לדבר בכלל. אחי הקטן איבד נעל בדרך ובגלל שהיה אסור לדבר הוא לא סיפר שנפלה לו הנעל ואז אחרי שחצינו את הגבול אחי שאל את אבי אם אפשר לדבר כבר ואבי אנה לו שאפשר לדבר עכשיו ואז אחי אמר שנפלה לו הנעל בדרך.

בצ'כיה לקחה אותי אישה זרה לשוק וקנתה לי אגסים.

ואז מצ'כיה העבירו אותנו לגרמניה ולמקום שהעבירו אותנו אליו קראו הידנהם.

ושם גרנו שלוש וחצי שנים. הייתי בן שש ושיחקתי עם אחד הילדים שם וקיבלתי מכה ברגל מקרש עץ. אחרי כמה ימים קיבלתי חום גבוה והתלוננתי שכואבת לי הרגל השמאלית, ואז לקחו אותי לבית החולים ושם ניתחו אותי כל במשך שלוש שבועות כל שבוע ניתחו אותי במקום אחר ברגל השמאלית.

ושם לא למדתי בבית ספר למדתי בחדר (בית ספר של דתיים) והלכתי עם ציציות. כשרצינו לעלות לישראל בשנת 1949 נסענו מגרמניה לצרפת למקום בשם מרסיי במרסיי הרופאים לא נתנו לי לעלות לישראל בגלל הרגל אבל אני התעקשתי לעלות לישראל למרות הרגל בצרפת עשיתי ניתוח ברגל ואז עלינו לישראל באונייה בשם "גלילה". וכשהגנו לישראל לקחו אותנו לבית עולים שניקרא "פרדס חנה" ואחרי חודש בבית העולים עברנו לבית עולים אחר בשם "אולגה" ומאולגה עברתי למושב בניה ושם נישארתי עד היום ובבניה גרתי באוהלים.

מצגת המסע של סבא:

הזוית האישית

שני פישמן: כיף לעבוד עם סבא ואני מאחל לו שייחיה עוד הרבה זמן.

סבא גרשון: אני מאחל לנכדי שיזכה לנינים.