מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אברהם ברוך, על שם סבי מצד אמי. נולדתי בישראל בשנת 1949 בעיר טבריה, מספר חודשים לאחר שהוריי עלו מטורקיה שבה נולדו שניים מאחיי, אסתר ויצחק, ובשנת 1953 נולדה לי אחות נוספות בשם לוסי. לאחר שעלו, אבי עסק בחקלאות ואמי הייתה עקרת בית אך עזרה בפרנסת המשפחה בעבודות תפירה שעסקה בהן בעיקר בשעות הלילה.

גרנו במושבה יבניאל הסמוכה לטבריה. בתקופה הזאת היו פעולות מסתננים מהכפריים הערביים ומירדן ובעקבות זה שבשנת 1954 גנבו לנו סוס, הוריי החליטו לעזוב את המושבה ולעבור לגור ביפו.

ילדות

מגיל צעיר הייתי בתנועת נוער בשם "מכבי צעיר", שם הכרתי חברים טובים, שהחברות עם חלקם התמידה אפילו עד היום, והכרתי את מי שבעתיד תהיה אשתי. בתנועת הנוער למדנו ריקודי עם ויצאנו לטיולים משותפים, זכורה לי בעיקר העלייה לתל חי בי"א באדר כל שנה. בנוסף לטיולים המאורגנים של התנועה, נהגנו החברים לצאת גם למחנות עבודה בקיבוץ הגושרים שבצפון.

למדתי בבית ספר שהיה במעברת אבו כביר, שהיום נקראת תל כביר, בדרום יפו.

אני בכיתה ו'

בית הספר היה בצריפים, והלימודים היו מכיתה א' עד כיתה ח'. בשונה מעכשיו, לימודי אנגלית התחילו רק בכיתה ו', אך כל שאר המקצועות היו כמעט אותם המקצועות. אהבתי מאוד ללמוד היסטוריה, תנ"ך וחשבון.

לאחר סיום הלימודים בכיתה ח', התחלתי לעבוד בבנק בתל אביב, במקום בו כיום עומד מגדל שלום. (בתקופה ההיא מגדל שלום היה עוד בבנייה וכשבנייתו הושלמה הוא היה הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון).

במקביל למדתי לימודי ערב בתיכון בתיכון "החשמונאים" שהיה בבת ים, עד לגיוסי לצה"ל בשנת 1967.

צבא

באוגוסט 1967 התגייסתי לצבא. עשיתי טירונות חרמש במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן עשיתי קורס מ"כים (מפקדי כיתות). בהיותי בקורס מ"כים במרץ שנת 1968, השתתפתי במבצע צבאי שנקרא מבצע אסותא – פשיטה על מפקדות של הפת"ח בעיירות א-צאפי, דחל ופיפה הדרומיות לים המלח.

רב"ט צעיר ורענן

הפשיטה הייתה במזג אוויר חם ביותר שהגיע ל-45 מעלות, נסענו בתוך זחל"מים (כלי רכב צבאי קרבי משוריין המונע באמצעות זחלים, מעין שרשראות מתכת מחוברות עם חוליות, וזוג גלגלים בחזית להכוונתו). הפעולה הזו שבה השתתפתי הייתה בעצם פעולת הסחה למבצע כראמה שהתנהל במקביל. אף כי במבצע זה לכוחותינו לא היו נפגעים, לאויב היו כחמישים הרוגים ונלקחו מספר אויבים בשבי.

פרק נוסף בחוויותי בצבא היה השתתפותי במבצע בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה. מלחמת ההתשה נקראה התקופה מתום מלחמת ששת הימים ועד אוגוסט 1970. במלחמה זו היו חילופי אש בין המצרים לבין כוחותינו שהגנו על הכניסה בעמדות ביצורים שנקראו "קו בר לב". בהיותי מדריך בקורס מ"כים הוקמה יחידה מיוחדת שאמורה הייתה לצלוח את התעלה על מנת לפגוע במצרים. בצליחה הזו הטנקים האמפיביים והנגמ"שים האמפיביים שהשתתפו במבצע, ואני בתוכם, לא הצליחו לחצות את התעלה כי הם שקעו בתעלה, והיה צריך לחלץ אותנו במשך הלילה בעודנו נמצאים בהפגזה של המצרים על הכוחות. בנוסף, באותה תקופה היו הרבה פעיליות מחבלים שחדרו מירדן, וחיילי ואני ביצענו פעילות מבצעית בערבה במארבים לאיתור מסתננים.

שחרורי מצה"ל

באוגוסט שנת 1970 השתחררתי מהשירות הצבאי, ובאוגוסט 1971 התחתנתי. בנוסף, אחרי השירות הצבאי התחלתי במקביל לעבודה ללמוד לתואר דיפלומה בבנקאות, שקיבלתי בשנת 1974.

בדצמבר 1972 נולדה בתי הבכורה גלית, אך נאלצתי להשאיר אותה ואת אישתי לבד ולצאת למלחמת יום כיפור באוקטובר שנת 1973. במלחמה זו שירתי כחייל מילואים בתפקיד לוחם במפקדת אוגדת שיריון בפיקודו של אריאל שרון. על האוגדה הוטל לצלוח את תעלת סואץ ולאגף את הארמייה השלישית המצרית שהצליחה לצלוח את התעלה ולהיכנס לתוך סיני. צליחת התעלה שהייתה מלווה בהפגזות צלחה, ואכן הכוחות התקדמו עד הקילומטר ה- 101 מצפון, ומדרום עד סואץ (עקפה את האגם המר והגיעו עד העיר סואץ). באופן זה הארמייה השלישית, שהייתה בטווח, בעצם הייתה נצורה ושימשה כקלף מיקוח להסכמי הפסקת האש וסיום המלחמה.

ביום 22 לאוקטובר 1973 לאחר צליחת התעלה, גם אני עברתי את התעלה ושמרנו על האוגדה מהעבר השני של התעלה. בתחילת המלחמה, שפרצה בהפתעה לדרגים המדיניים והצבאיים שלנו, הצליחו כוחות מצריים מדרום וצבא סוריה במקביל בצפון לפלוש לשטחי מדינת ישראל ולגרום לנו לאבדות. המצרים הצטיידו בטילים נגד מטוסים וכך ניטרלו את היתרון האווירי שהיה לישראל בחיל האוויר וגרמו להפלת מטוסים רבים בתחילת המלחמה.

ביום כיפור ה- 6 לאוקטובר שנת 1973, פרצה המלחמה. אני הייתי עם אבי ואחי בבית הכנסת ולפתע בשעה שתיים בצהריים נשמעה אזעקת אמת והחלה הקראת סיסמאות לגיוס מילואים דחוף. חזרתי מיד לביתי ומבלי שנקראתי בצו התגייסתי לשירות במלחמה. הוצבתי, כאמור, באוגדתו של אריאל שרון שימשתי כמאבטח מפקדת האוגדה. באחד הבקרים נשמעה אזעקה, שוגרו טילים לעברנו ומטוסים מצריים הפציצו את הבסיס שבו נמצאתי. אחד הטילים (טיל מסוג פרוג) נפל בסמוך אליי וכתוצאה מעוצמת הפיצוץ נפגעתי באוזניי ועד היום אני משתמש במכשירי שמיעה. השירות נמשך עד פברואר 1974 ואז השתחררתי לביתי. ברצוני לציין שבאותה תקופה עוד לא היה לנו טלפון בבית ועל מנת ליצור קשר טלפוני עם משפחתי הייתי מתקשר להורים של אישתי, מודיע שאתקשר בזמן כך וכך, ובזמן שנקבע אישתי הייתה הולכת לביתם על מנת לשוחח איתי.

אחרי מלחמת יום כיפור, חזרתי לביתי והמשכתי לעבוד בבנק. נולדו לי שני בנים, זיו והדר, ובהמשך נולדו לי נכדיי, דנה, יעל, מיה ויהונתן. אני ואשתי אוהבים מאוד לטייל בארץ ובעולם וממשיכים לטייל עד היום.

הזוית האישית

סבא: החוויה העלתה בי זכרונות מכל מיני דברים שעשיתי, בעיקר טובים.

יעל: היה מאוד מעניין ללמוד כל כך הרבה על חייו של סבא שלי. זה גרם לי לחשוב קצת על איך הסיפור של החיים שלי יראה יום אחד.