מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבי הוא אברהם, אני משתתף עמו השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במשפחתו של סבא נולדו חמישה ילדים, אחד נפטר כשהיה צעיר ולכן הם חיו יחד ארבעה ילדים עם ההורים בבית מרווח בעיר הבירה. אמו הייתה עקרת בית ואביו היה סוחר לעבודה בכרמים. מצבם הכלכלי היה טוב.

בשנות ילדות אביו רצה לעשות עסקה גדולה, הוא לקח הלוואה גדולה כדי לקנות כלי עבודה כגון טוריות, מעדרים, מגרפות וכד'. לאור כמות הסחורה היא אוחסנה בקרון אך הקרון לא הגיע בזמן ונמצא רק לאחר חצי שנה על המסילה והעובדה הזו גרמה למשבר כלכלי קשה בבית. מבית מפואר המשפחה עברה לגור בחדר אחד קטן לכל ששת הנפשות. אביו חלה והפרנסה הייתה קשה.

אביו עבד בחנות כלי בית גדולה אך עם הגעת הנאצים בשנת 1944 נזרק עם כל היהודים שעבדו איתו מהעבודה. אביו ניסה לעבוד כרוכל מבית לבית אך לא הצליח להתפרנס מכך. אבא נאלץ במשך הזמן לעבוד בעבודות כפייה, בחיפוש אחר גופות בהריסות שנגרמו כתוצאה מהפצצות בעלות הברית. אחיו הגדול של נשלח למחנה עבודה מעבר לדיינפר, ברוסיה. הם עסקו בהעברת פלם מקרון לקרון. עקב מצב רפואי קשה ותנאי עבודה מחפירים, הוא וחבריו ברחו משם במשך ארבעה חודשים עד שהגיעו לביתם חזרה. הגרמנים חיפשו אחריו אך הוא הסתתר בעזרת סבא. כיוון שלא הייתה פרנסה, כל הילדים עזרו בפרנסה. אחותו הקטנה עבדה לפרנסת הבית. סבא התחיל לעבודה בגיל 11 בסבלות. הוא חלה ואז החל לעבוד בפרפומריה. בעלת הבית הייתה יהודיה שברחה מגרמניה, באבא לא חשדו כי הוא יהודי בשל שיערו הבלונדיני הבהיר. בשלב מסויים כשחש שאיש צבא גרמני זיהה שהוא יהודי, ברח סבא מן החנות ולא חזר אליה. סבא עבד בכל עבודה שמצא כדי לעזור לפרנסת המשפחה. רקח בשמים, ייצר מברשות נעליים למכירה ועוד.

סבא אברהם והוריו כשהיה צעיר

בר מצווה בצל מלחמת העולם השנייה

רומניה נכנסה למלחמת העולם השנייה רק בשנת 1941. בני המשפחה הרגישו את אימת המלחמה 24 שעות. האוכל היה מועט ולרוב חשו רעב. היהודים קיבלו קיצוב של מזון כחצי מהמנה שקיבלו גויים. ברומניה הייתה קבוצה פאשיטית לאומנית אנטישמית, "לובשי החולצות הירוקות". הם היו מהלכים ברחובות ומטילים אימה על היהודים.

בר מצווה בקרב היהודים נחגגה בפשטות. סבא ומשפחתו הגיעו ביום הנחת התפילין לבית הספר בשש בבוקר עם בקבוק שיכר (צויקה) ועוגה. כשסבא הספיק להניח רק תפילין של יד כשלפתע נכנס אדם בריצה שהורה להם לברוח כיוון שהחולצות הירוקות בדרכם לשרוף את בית הכנסת. סבא ומשפחתו ברחו משם עם התפילין של יד, תפילין הראש נשאר בבית הכנסת. כעבור זמן קצר נשרף בית הכנסת.

העלייה לארץ

ביום 26.08.1944 הרוסים נכנסו לבוקרשט ושחררו אותה. בבוקרשט ארגנו היהודים תהלוכת שמחה ובה השתתף סבא עם סמלים של העם היהודי. ב 02.10.1944 סבא קיבל דרכון של הצלב האדום, הוא היה אחד מ- 130 ילדים שקיבלו זאת ובעקבות זאת יצאו יחד כ 130 בני נוער מתנועות נוער שונות למסע לאארץ ישראל. המסע היה ברכבות, מרומניה לבולגריה, תורכיה, סוריה, לבנון ולבסוף עתלית. כל המסע ארך שבוע ימים. הכניסה לארץ הייתה דרך ראש הנקרה. כשהגיעו, כל נער נשלח לקליטה בקיבוץ אחר.

קליטה בארץ

סבא הגיע לקיבוץ תל יצחק בתאריך 10.10.1944 הוא היה במקום מעט יותר משנתיים. סבא לא ידע עברית אבל הצעירים החליטו כי מרגע ההגעה לארץ הם מדברים רק בעברית. בקיבוץ עבדו חצי יום ולמדו חצי יום. סבא רצה ללמוד כל מלאכה בקיבוץ ובמיוחד נהיגה ועבודה על גבי טרקטור. כשהיה בן 15 עבד באיזור וינגיט של היום עבור הקיבוץ ולקלע ליריות מכיוון כפר ערבי. סבא נהג במהירות עם הטרקטור חזרה לקיבוץ.

סבא אברהם עם הטרקטור

 בשנת 1944 נשבע סבא להגנה. בשנת 1946 השתתף בקורס מפקדי כיתות בהגנה של אריק שרון. בשנת 1946 עלה עם גרעין הנוער הציוני למבטחים שבנגב במסגרת מבצע " 11 נקודות בנגב".

כשנגמרה עליית הנוער הם עלו לגרעין מבטחים בנגב. סבא היה שותף לקרב קשה מול יחידה בריטית שניסתה להשתלט על מבטחים. הבריטים הגיעו עם חיילים רבים, כלי נשק ומשוריינים. סבא וחבריו היו 17 איש והם לא זכו לתגבורת. הקרב הסתיים עם עזיבת הבריטים כשבקרב חבריו היה הרוג אחד. בסיום המלחמה הצטרפתי לקיבוץ ניצנים.

נישואין 

את סבתי תאנה, שעלתה לארץ בגיל 18 מרומניה על ספינת מעפילים שהופנתה לקפריסין הכיר סבי בנהלל. אחיו היה מדריך נוער של הקבוצה. הם נישאו כשסבתי בת 18 וסבי בן למעלה מ 20. במהלך השנים גרו בחדרה, בניר עקיבא, נהורה ולבסוף בקריית גת. במהלך השנים עבד בתחומי הפעלת מכונות חקלאיות, נסע לפרס לשנה לחווה מטעם משרד החוץ ולבסוף עבד במפעל פולגת שנים רבות.

סבא אברהם וסבתא תאנה בחתונתם

הזוית האישית

סבא אברהם: התרגשתי מאוד שהנכד בן ה-10 שלי בחר לעשות סיפור תיעוד על חיי. אני בן 92 וזו הזדמנות מצויינת לחבר בינינו. נהניתי לספר על ילדותי בארץ אחרת העלייה לארץ והחיים בה.

הנכד ינון: נהניתי לשמוע את סיפוריו של סבא על ילדותו ברומניה, על משפחתו ועל העלייה בארץ.