מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה, אני סבתא של ליהי.  נולדתי בתל אביב שנתיים אחרי קום המדינה, בקיץ שנת 1950. תל אביב הייתה אז עיר קטנה שהתחילה בדרומה ובקושי הגיעה עד רחובות בן יהודה ודיזנגוף, הרחובות המרכזיים היו הרצל ואלנבי. למדתי בכיתות א'-ג' בגימנסיה הרצליה כמו שאר בני דודיי. לצערי, בסוף כיתה ג' הרסו את הגימנסיה המיוחדת ובנו במקומה את מגדל שלום. אני עברתי ללמוד בבית ספר בלפור, לאחר מכן בתיכון עירוני ה' ובאוניברסיטת תל אביב, משפטים. הנני עורכת דין קרוב לארבעים שנה. אחרי הצבא נישאתי ונולדו לי שלושה ילדים, בן ושתי בנות שהעשירו אותי בשמונה נכדים אהובים ומקסימים. כיום ומזה שנים רבות אני גרה בקריית אונו בדירה שילדיי גדלו בה.

ההיסטוריה של קום המדינה מלווה את חיי. לצערי המלחמה הראשונה שחוויתי כילדה הייתה מלחמת סיני בשנת 1956. חודשיים אחרי שהתחלתי את כיתה א' נכנס המנהל לכיתה, ביקש להרים את הכיסאות על השולחן וללכת הביתה, כל אחד עם המלווה שלו. בבית לא היו מקלטים, באזעקות יצאנו לחדר המדרגות שלמזלנו היה בנוי מקירות מאוד עבים. המלחמה המפחידה הבאה הייתה בשנת 1967, זו מלחמת ששת הימים, שבאה אחרי כחודש של מתיחות והיערכות. כיסינו את החלונות בבריסטולים שחורים, התנדבנו בבתי חולים, לימדו אותנו איך לקבל פצועים, והיו שמילאו שקי חול שישמשו כהגנה או כדי שיתחבאו מאחוריהם. למזלנו לא נזקקנו לכל ההגנות. תוך מספר שעות חיל האוויר שלנו חיסל את חיל האוויר המצרי עוד כשהיה על הקרקע, ותוך שישה ימים צה"ל כבש את סיני, את רמת הגולן, החרמון ואת כל שטח הגדה המערבית עד הירדן. המלחמה קשה הבאה הייתה בשנת 1973, מלחמת יום כיפור, שפרצה באמצע הצום והתפילות בבתי הכנסת. תקפו את המדינה המצרים והסורים יחד, היו שבועות של מלחמה מאוד מאוד קשה, הרבה מאוד חיילים הרוגים אבל בסופה ניצחנו והגענו כמעט עד קהיר ודמשק, ערי הבירה של מצרים וסוריה. המלחמה הקשה הביאה את הסכם השלום עם מצרים, במסגרתו חצי האי סיני הוחזר למצרים. מאז נעשו מאמצים להגיע להסכמים עם סוריה, הוקמה רשות פלסטינית שמנהלת את חייהם של הערבים הפלסטינים. לצערנו, הסכסוך עם הערבים לא הסתיים. אני מקווה שבעתיד ילדיי, נכדיי, וניניי שיבואו, ידעו רק ימים של שקט שלווה ושלום.

הזוית האישית

ליאורה ברמן השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה ליהי. התכנית נערכה בבית הספר רמת החייל בתל אביב-יפו, התשע"ט.