מאגר סיפורי מורשת

 

התנאים במחבוא היו קשים, הבניין שבו גרנו היה ללא קירות פנימיים, החלונות היו פרוצים. השתמשנו בסדינים כדי לכסות את הפתחים. באותה התקופה, היו לנו תלושי מזון שניתן היה לרכוש מוצרי מזון בסיסיים. באחת הפעמים שאחי יצא לרכוש מזון עצר אותו משת"פ של הגרמנים . אחי הצליח לשחד את האיש על ידי זה שנתן לו שעון זהב וכסף מזומן. באותו הלילה, אחי הלך לחבר גוי וביקש ממנו ללון בביתו שמא משת"פ יעקוב אחריו ויראה היכן כל המשפחה מסתתרת. למחרת הוא חזר הביתה.  אחרי המלחמה בשנת 1945 אבי נפטר. כל המשפחה מצד אבי ומצד אמי נספו בשואה.

 

במסגרת עליית הנוער, עליתי ארצה בשנת 1950 ושהייתי במשך שנתיים במוסד חינוכי חקלאי במגדיאל על שם מוסינזון. בהמשך למדתי בסמינר לווינסקי וסיימתי כגננת מוסמכת.

 

אחרי 14 שנות נישואים ילדתי את בתי הבכורה וכעבור שנתיים נולדה לי בתי השנייה. כאשר הזדמנה לי הזדמנות לעבור לבית ספר קרוב לביתי וכמובן, זה הקל בגידול הילדות. בבית נהגנו לשמוע מוזיקה קלאסית, שירים עבריים ונהגנו לשבת ולצפות בטלוויזיה. כשהבנות בגרו נהגנו לקחת אותם להצגות ולאירועים.