מאגר סיפורי מורשת

שמי חוה לבית נוסן. נולדתי בשנת 1933 ברומניה טרנסילבניה. גדלתי בעיר פטרושן. ברחוב שבו גרתי היו הרבה משפחות יהודיות וגרתי סמוך לבית הכנסת. אני ילדה חמישית מתוך שישה ילדים: שלושה בנים ושלוש בנות. אבא שלי, יעקב נפתלי, נפטר כשהייתי בת שנתיים.

למדתי בגן מעורב בו היו יהודים ונוצרים. הגן היה ברומניה והייתי הולכת אליו כל יום לבדי. זוהי תמונה שצולמה בשנת 1938, במסיבת הסיום של הגן. כל הילדים יושבים שלובי ידיים ולבושים בלבוש חגיגי.

מסיבת הסיום בגן ברומניה

יום אחד, בשנת 1947, הודיעו בבני עקיבא שאפשר לעלות לארץ. נרשמתי לעלייה ואמרתי לאימא שלי שאני עולה לארץ. היא הכינה לי עוגיות ויצאתי לדרך.

עליתי לארץ בשנת 1948, לפני קום המדינה, בספינת "פָּאן יוֹרק" (Pan York), שהייתה אחת משתי ספינות הפאנים, שתי הספינות יצאו יחד והיו מאורגנות כעלייה אחת. שם הספינה השניה היה "פָּאן קרֶסֶנט" (Pan Crescent) ולכן כינו אותן "שני הפאנים". האונייה הייתה די גדולה. הלכתי במסדרון של האונייה, שם ראיתי בחור בעל כובע כמו של אחי, ידעתי שאח שלי נמצא בהכשרה של עליית הנוער ולא היה בבית. על האונייה, חוץ ממני היו עוד כ- 7000 בני נוער. שאלתי אותו אם הוא מכיר את אח שלי והוא אמר שכן, הבנתי שאחי נמצא על הסיפון. חיפשתי אותו ואז נפגשנו, ממש במקרה! כמעט הגענו לארץ, אבל הבריטים תפסו אותנו בלב ים ושלחו אותנו לקפריסין, שם הייתי חצי שנה.

אימא שלי הגיעה לארץ בשנות החמישים עם אחותי הקטנה. הייתי בכמה מחנות מעבר, ביניהם "מוסד עלייה" בפתח תקווה במסגרת חברת הנוער. בסוף הגעתי לקבוצת יבנה. שם למדתי הכל. למדתי עברית ולעבוד. בזכות העובדה שידעתי להתפלל והכרתי את האותיות בעברית, שלחו אותי ללמד משפחות במושב בית גמליאל.

שירתי בנח"ל ואחר כך הכרתי את בעלי צבי שעבד בקיבוץ יבנה, הוא היה נגר. דיברנו ואחרי שעזבתי לניר עציון הוא ביקש ללכת להבראה בניר עציון. שם  לא היה מקום וסידרתי לו פרוטקציה. התחתנו וגרנו ברחובות, ואחר כך עברנו ליישוב הכפרי עשרת, חיינו באושר. נולדו לנו שלושה ילדים. שני בנים ובת.

כיום אני גרה בטירת צבי קרוב לבתי ונכדי שגרים במעלה גלבוע.

הזוית האישית

רז והראל: בתכנית הקשר הרב דורי למדנו להכיר את התקופה של העליה וההתיישבות, וכן זכינו להכיר את חווה, שבסיפורה יש חלוציות והגשמה.