מאגר סיפורי מורשת

שמי

שמי הוא דליה, מקור השם הוא פרח המצוי במקומות שונים בעולם. השם נבחר עבורי כפשרה, משום שהורי לא יכלו להגיע לידי הסכמה האם לקרוא לי על שם סבתי מצד אימי או על שם סבתי מצד אבי. לפעמים קוראים לי דלינקה, דליהלה או דלי. שם משפחתי מהבית הוא כצנלנבוגן. זו היתה משפחה מאוד ידועה של רבנים וצדיקים שהתפרשה ברחבי אירופה. אני שייכת לענף שצמח מפולין. שם משפחתי הנוכחי הוא גורליק (שם המשפחה של יוסף בעלי לשעבר). למעשה שם המשפחה המקורי שלו היה צייטלין והוא שונה לגורליק על ידי סבו שהיה הבן הרביעי, זאת, כדי לא  להתגייס לצבאו של הצאר ברוסיה (כי גייסו לשם כל ילד רביעי).

משפחתי

שם אמי ז"ל היה דבורה מלומז'ה בצפון מזרח פולין, אמי נולדה בשנת 1917. שם אבי ז"ל היה שאול מהעיר רדום בדרום פולין . אבי נולד בשנת 1910.  הוא עלה ארצה כאיש תנועת החלוץ בפולין. במסגרת זו הוא קיבל סרטיפיקאט (דרכון) מטעם השלטון הבריטי בפלשתינה עבורו  ויותר מאוחר השיג סרטיפיקאט   גם עבור אמי  שעלתה ארצה בשנת 1939 באניית הטיולים האחרונה שיצאה מפולין, שלושה שבועות לפני שהיטלר פלש לפולין וכבש אותה.

משפחתי הגרעינית היתה קטנה וכללה 3 אנשים: אבי, אמי ואני,  המשפחה המורחבת היתה קטנה אף היא וכללה עוד שתי משפחות קטנות של בני דודי. בחופשות הקיץ נהגתי להתארח אצל דודי ודודתי. בנוסף נהגתי להתארח עם אמי בבת ים שם למדתי לשחות. באותם ימים,  היה די נדיר לראות ירושלמית שיודעת לשחות. את החגים חגגנו באופן מסורתי בעיקר עם חברים טובים. אהבתי מאוד לחגוג את ליל הסדר באופן מסורתי עם הורי וחבריהם כולל המאכלים האופייניים.

ילדותי, התבגרותי ולימודי

נולדתי לפני הקמת המדינה בתאריך 11.8.42 בהר הצופים בבית חולים הדסה ירושלים. הייתי בת יחידה להורי, זכיתי לאהבה רבה וחמה מצדם.

ילדותי והתבגרותי היו בירושלים. סיימתי שם בית ספר יסודי לבנות "למל" ובמסגרתו השתתפתי במקהלת בית הספר וחוג הדרמה שם. הייתי גם טובה מאוד בספורט, הצטיינתי בהתעמלות קרקע והייתי חברה בנבחרת ביה"ס במחניים. בנוסף למדתי לנגן על פסנתר, במיוחד אהבתי לנגן יצירות של שופן. למדתי וסיימתי בגרות במגמה הביולוגית בגימנסיה רחביה. בתקופה זו השתייכתי ופעלתי בתנועת הצופים בשבט מצדה. פעילות זו כללה  השתתפות במפגשים שבועיים, בטיולים ומחנות עבודה בעלי הווי חברתי עשיר. בשנת 1960 שרתתי בצבא עשרה חודשים ולאחר מכן בשנת 1961 נישאתי ליוסי גורליק מנתניה. סיימתי  תואר ראשון בסוציולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית ובנוסף קבלתי גם תעודת הוראה לבתי ספר תיכוניים. לאחר סיום הלימודים שלנו עברנו לחיפה שם בעלי לשעבר למד  וקיבל תואר דוקטור בפיסיקה מטעם הטכניון ואני למדתי וסיימתי תואר שני באוניברסיטת חיפה בתכנון ובהערכת תוכניות לימודים. בחיפה נולדו שני ילדי הנהדרים שאול בשנת 1967ושרית בשנת 1973. המאפיין את חיי הוא תשוקה מתמדת ללמוד להתפתח בנושאים שונים החל מנגינה, ריקוד, מדעי החברה ונושאים הקשורים למזרח הרחוק כגון: בודהיזם, מדיטציה, צ'י קונג ואהבת  טיולים בטבע.

מלחמות

משחר  ילדותי הושפעתי רבות מהמלחמות הרבות שהתחוללו בארצנו, במיוחד הושפעתי מאירועים במהלך מלחמת השחרור ,כאשר במהלך ההפגזות ישבנו מפוחדים אצל שכנים בקומה הראשונה (לא היו מקלטים). בהפוגות שבין ההפגזות יצאנו לחצר ושיחקנו עם רסיסי הפגזים. אבי שהיה מנהל חשבונות בהדסה עלה בשיירה להדסה בהר הצופים. למזלנו הוא חזר בריא ושלם.

במהלך  ההפוגה  במצור  על ירושלים ,אמי ואני עברנו  לגור במשך חצי שנה בחדרה, בבית דודי ,ושם התחלתי ללמוד בכיתה א'. עם סיום המלחמה חזרנו לירושלים. מאז עברתי מלחמות רבות שלצערי הפכו להיות חלק אינטגרלי מחיינו בישראל.

שירים ומשחקים

מתקופת ילדותי זוכרת אני שירים כמו: השפן הקטן, האוטו שלנו, לכובע שלי שלוש פינות ואודי חמודי. אני והורי שרנו את השירים הללו. שרתי שירים אלה גם עם נכדי. שיחקנו במשחקים כגון: טלפון שבור, דג מלוח, גולם במעגל, חם קר, מחבואים ועוד. תחביבי היו: שירה במקהלת ביה"ס, חוג דרמה כולל הופעות וריקודי עם.

עבודתי

בתחילה עבדתי 12 שנים כמורה להיסטוריה ואזרחות בבי"ס תיכון בסמ"ת בחיפה. בשנת השבתון עם בעלי בארה"ב החלטתי להסב מקצוע ולאחר חזרתנו לישראל למדתי במסגרת בינלאומית הכשרה והתמחות ביעוץ ארגוני בשיטת הגשטאלט. עברתי לעבוד בצבא בניהול פיתוח משאבי אנוש, עבודה שהייתה מאתגרת מעניינת ומגוונת ביותר. לימים עבדתי גם כיועצת ארגונית עצמאית ובמסגרת זאת יעצתי לארגונים והעברתי סדנאות ניהוליות למנהלים. פעלתי כחברה בוועדת ההדרכה של ארגון  היועצים הארגוניים ואחר כך הוצע לי ללמד באוניברסיטת חיפה בפרקטיקום לתואר שני בסוציולוגיה ארגונית שם עבדתי 17 שנים. בנוסף התמחיתי גם באימון אישי ואני עובדת  בכך עד עצם היום הזה.

במשך השנים התנדבתי במסגרות שונות, בין השאר הקמתי את מרכז ההדרכה של יד שרה בחיפה וניהלתי אותו כשנתיים הייתי בוועד המנהל של המקלט לנשים מוכות בחיפה. העברתי הרצאות במסגרת "אור ירוק" ועוד ידי נטויה.

חפצים

לכבוד יום הולדתה של אמי, אבי רצה לקנות לה משהו יפה ויוקרתי. הלכנו ביחד ובחרנו בשטיח פרסי יפהפה… קיבלתי אותו מאמי כאשר היא עברה לגור בדיור מוגן. שטיח זה מונח לתפארה בסלון ביתי עד עצם היום הזה. למותר לציין שאני אוהבת מאוד את השטיח הזה ואשמח בבוא הזמן להעבירו  לדורות הבאים.

חפץ נוסף מיוחד ששמור עמי הוא דרכון של אבי  מטעם ממשלת המנדט. דרכון זה אפשר לאבי לעלות מפולין לפלשתינה . היה קשה מאוד להשיג דרכונים כאלה. כאיש פעיל של תנועת החלוץ שארגן והקים מרכזי הכשרה לקראת העלייה ארצה, הוא הצליח לקבל דרכון מממשלת המנדט ולאחר שלוש שנים  הוא  השיג דרכון דומה גם לאמי וכך אפשר לה גם לעלות ארצה.

תחביבים

מכל התחביבים שצויינו לעיל, התחביב האהוב עלי במיוחד הוא: טיולים בארץ ובעולם. טיילתי בכל היבשות בעולם. לדעתי הטבע הוא היצירה האמנותית היפה ביותר בעולם. יותר מכל אני אוהבת לטייל ולראות קרחונים ומכל הקרחונים אני התפעלתי ביותר מקרחון הגדול ביותר בעולם-מורנו.

שיר הלל לקרחון פריטו מורנו

קרחונים רבים ראיתי בימי חיי: באיסלנד, שפיצברגן, ניו-זילנד, באלסקה, אבל מורנו בקלאפטה שבארגנטינה עולה על כולם. בשעת בוקר ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו לפארק יפהיפה שהוביל אותנו למול מורנו כאשר רצועת מים נכבדה מפרידה בינינו. מורנו – לבן כשלג, נראה שקט והנה לפתע נפרד חלק מהקרחון והתנפץ אל תוך  המים, תוך כדי השמעת קולת נפץ ויצירת גלים נכבדים שהיוו סכנה לנמצאים בסירה. ליבי פעם בהתרגשות: חשבתי לעצמי איזו עוצמה יש בטבע  ועד כמה אנו קטנים וחסרי אונים לעומתו. והנה עוד קול נפץ עמום ועוד חלק מהקרחון התנפץ אל תוך המים. הייתי כמהופנטת למראה ולקולות הנפילות. היה קשה לעזוב את המקום. תמונה זו מלווה אותי במשך כל ימי חיי. מאז אני מחפשת לטייל באזורי קרחונים בעולם.

בנוסף אני אוהבת לטייל ולהכיר תרבויות שונות משלנו, כגון דרום הודו, דרום אמריקה המזרח הרחוק, סין וייטנאם, קמבודיה, תאילנד, יפן, דרום אפריקה ועוד. בנוסף חיינו החברתיים הם מגוונים וכוללים חברים רבים ופעילויות משותפות רבות.

הזוית האישית

אני גאה ביותר בהצלחתי לגדל שני ילדים נהדרים: שאול ושרית שהם שניהם קבלו תארים במחשבים, הקימו שתי משפחות לתפארה: לשאול בטורונטו יש שני בנים: יונה ואליהו, לשרית ארז, בתי, יש בן ושתי בנות: תומר, נוגה וגלי. בסה"כ יש לי 5 נכדים ואני גאה בכך בהשוואה למשפחתי הקטנה בילדותי. אני גאה גם בהישגי המקצועיים.