מאגר סיפורי מורשת

סבא שלנו נולד בשנת 1945 בבית החולים בלינסון בפתח תקוה, בילדותו גרה משפחתו בנתניה קרוב למקום עבודתו של אביו, לאחר מכן עברו לת"א עד שנת 1948 ומשם עברו לבני ברק. את ילדותו ובעצם את הזמן עד חתונתו העביר בבית המשפחה בשכונת תל גיבורים בבני ברק.

סבא היה הבכור ואחריו נולדו לו שתי אחיות: מלכה ז"ל וברכה.

סבא הפסיק ללמוד כבר בכיתה ח' בעקבות אשפוז ארוך שעבר, שאחריו לא הצליח להשלים את הפער הלימודי, והתחיל לעבוד בליטוש יהלומים יחד עם אביו. משפחתו של סבנו הייתה חמה ומלוכדת מאוד (ההורים שלנו שומרים על המסורת הזו ומקפידים לבלות ולחגוג חגים יחד).

בצבא, סבא שירת כנהג כבאית בפיקוד מרכז. את סבתא שלנו, רותי, סבא הכיר בחיפה דרך חברה משותפת, החברה יצאה עם חבר של סבי שהתעקש על השידוך. כאשר סבתא הסכימה לשידוך, הם נפגשו מספר פעמים אך היה לה מאוד קשה להגיע כל פעם מבני ברק לחיפה ובחזרה, סבתי שאלה את הוריה האם יסכימו שישן שם, אכן הם הסכימו – וכך היה.

לאחר שנה וחצי הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים מקסימים, אפרת הבכורה, אסי –אבא של שירה ומורן אימא של מעיין.

סבי וסבתי ביום חתונתם

היום, לסבא וסבתא יש שבעה נכדים.

סבא הינו ממוצא בוכרי, הוריו עלו לארץ כשהיו ילדים בעצמם (סיפור עלייתם מעניין מאוד ועליו נרחיב בהמשך), כשהתחתן עם סבתא שהינה ממוצא אשכנזי, הקפיד לשמור על המסורת הבוכרית מבחינת חגים, מאכלים, לבוש (שעובר מאב לבנו) ואירוח מפואר. בנוסף ישנם פריטים שעוברים מדורי דורות במשפחתנו (כגון כיפות מיוחדות, כלי כסף, שטיחים ותמונות משפחתיות) והם ממש מעידים על המסורת הבוכרית הצבעונית והעשירה. בחתונות הבוכריות מאוד נהוג להביא מהבית את כל הכיפות והחלוקים (ג'ומא) להלביש את הרוקדים ולחגוג בשירים אותנטיים בוכריים.

מצד ימין למעלה דודתנו אפרת, מורן אמא של מעיין, סבתא רותי, סבא דוד ואסי אבא של שירה מצד ימין למטה סבתא תמרה וסבא יאיר הוריו של סבא דוד, סבא פרדי (אברהם) וסבתא יולי (אילנה) הוריה של סבתא רותי.

סיפור עליית הורי סבא דוד לארץ ישראל

סבא מספר: "שתי הסבתות שלי היו אחיות, אבי ואמי בני דודים, סבא שלי, שהיה אדם אמיד מאוד, שמע שמועה בשנת 1927 שהרוסים מחפשים אחריו ורוצים לתפוס אותו בלילה. הוא מיד התארגן על סוס ואיתו דהר מסמרקנד לפרס. בפרס הוא נשאר תקופה מסוימת ועלה לישראל, בזמן הזה סבתי נשארה עם שישה ילדים ברוסיה. הגיע הזמן וסבתי גם הייתה צריכה לברוח, היו נוסעים ברכבת וליד מעבר הגבול היו קופצים ממנה והולכים ברגל בסביבות שבוע עד שהיו עוברים לפרס ומשם בתקווה להגיע לארץ ישראל להתאחד עם בעלה. מכיוון שהיו לסבי הרבה עסקים שנשארו ברוסיה אז סבתי הציעה שבנם הבכור יישאר ברוסיה כדי לחסל את העסקים ויעלה לארץ ישראל בהמשך עם אחותה וילדיה. במקומו היא הציעה שתיקח את בכורה של אחותה, שזהו אבי יאיר חנימוב. כך יצא ששתי האחיות החליפו את בכוריהן.

משם יצאו למסע שלהם בעזרת מורי דרך שהעבירו אותם את הגבול, באיזשהו שלב מורי הדרך נטשו אותם לבדם וברחו ובפעם אחרת שודדים תקפו אותם וגנבו להם הרבה רכוש, בפעם השלישית המשטרה הפרסית תפסה אותם והכניסו אותם לכלא למשך שנה. כשיצאו מהכלא הם התגוררו כחצי שנה בעיר בעזרתה של הקהילה היהודית.

בזמן הזה בארץ ישראל, סבי היה מוכר שטיחים שהיה סוחב על גבו. לאט לאט התחיל להתפרנס טוב יותר ויותר והצליח להוציא לבני משפחתו ויזה לעלות לארץ ישראל, בערך בשנת 1931. הם עלו במשאית דרך פרס, עיראק וסוריה ומשם הגיעו לראש פינה שבארץ ישראל. כאשר הגיעו לארץ ישראל, סבתי שלחה לאחותה מכתב שהגיעו בשלום ושהם יכולים לעלות בעקבותיהם אך בזמן הזה כבר כל הדרכים המובילות החוצה מרוסיה נסגרו והם נתקעו ברוסיה. הבן הבכור, שנשאר ברוסיה לסגור את העסקים, התגייס לצבא במלחמת העולם השנייה ושם נהרג.

ככל שהשנים חלפו, הקשרים עם רוסיה נותקו יותר ויותר עד שלא נותר קשר כלל, מה שיצר מצב שאבי, יאיר חנימוב, נפרד ממשפחתו בגיל 14, לא יכל להיות בקשר עם הוריו ואחיו במשך 60 שנים של נתק כללי עם רוסיה. כאשר חודש הקשר עם המשפחה, סבי וסבתי נסעו לרוסיה לטיול, שם פגשו את משפחתם אחרי 60 שנה שלא נפגשו. בעלייה הגדולה מרוסיה בשנת 1991 כל בני משפחתו של סבי עלו לארץ ונקלטו בחום ובאהבה על ידי משפחתנו, ואני באופן אישי עזרתי בעצם לכל בני דודי העולים החדשים להתיישב בעיר מגוריי, פתח תקווה.

ברבות השנים סבי התחתן עם בת דודתו תמרה ומכיוון שגדל בביתה, כיבד את הוריה והחליף את שם משפחתו לשם משפחתם "בן אהרון". אני ילדם הבכור."

הזוית האישית

סבא דוד: חוויתי את הראיון אתכם בצורה מצוינת, נהניתי מאוד משני נכדיי החרוצים והסקרנים לגלות ולדעת על עברי, אני מאוד מקווה שגם הם נהנו.

מעיין: היה מאוד כיף לשמוע את הסיפורים שסבא שלי סיפר, נהניתי מאוד לבלות זמן עם שירה שהשקיעה מאמצים רבים אצל סבא וסבתא.

שירה: היה לי מאוד מאוד כיף, חוויתי חוויות עם סבא ועם מעיין, למדתי על ההיסטוריה של משפחתי.