מאגר סיפורי מורשת

הסיפור תועד במסגרת תכנית beta צעירים מטעם משרד הבינוי והשיכון, אגף שיקום שכונות ורשת עתיד, הפועלת בחסות מרכז צעירים יקנעם.

אניטה נולדה בשנת 1949 בקזבלנקה שבמרוקו למשפחה בת שישה ילדים: חמש בנות ובן אחד. הוריה השקיעו הרבה בילדיהם והעניקו להם המון חום ואהבה. אביה עבד כפקיד בכיר בבנק ואמה לא עבדה כיוון שגידלה את הילדים. משפחתה חיה ברווחה. כל אחד מהילדים למד בבית ספר אחר. אניטה למדה בבית הספר מואיז נהו, שבו למדה ארבע שפות: ערבית, עברית, אנגלית וצרפתית.

כאשר הייתה בתיכון למדה בבית ספר של הרב מלובביץ' של חב"ד, בו הייתה עד גיל 14. קצת לפני גיל 14, הערבים במרוקו החלו לנהוג באלימות כלפי היהודים. התחילו התנהגויות אנטישמיות- חטיפת ילדים ואף מכות בדרך לבית הספר.

באותה התקופה יהודים מישראל שהיו מכונים "ציוניסטים" היו באים למרוקו כדי לנסות לשכנע את הנוער לעלות לישראל. אניטה החליטה שהיא רוצה לעלות ארצה. הוריה התנגדו, וכך גם הרב של בית הספר, שניסה לשכנע אותה לחזור בה מהחלטה. אניטה התעקשה ולבסוף הצליחה לשכנע את הוריה. לאחר ששכנעה אותם, שתי אחיותיה החליטו שהן רוצות לעלות איתה, ושכנעו גם הן את ההורים.

כאשר עלו למטוס היו שתי קבוצות: קבוצה של משפחות וקבוצה של נוער. הפרידו בין אניטה ואחותה הקטנה לבין אחותם הגדולה. את אחותה הגדולה שהייתה בת 18 צירפו למשפחה, ואילו אותן לקחו לקבוצה של הנוער.

כאשר הגיעו ארצה, נלקחו אניטה ואחותה לקריית טבעון, לבית הספר רמת הדסה. לשם הביאו את כל עולי הנוער מהקבוצה כדי לערוך מבחנים לבני הנוער ולבדוק לאן הם מתאימים. שם הפרידו בין האחיות – את אניטה שלחו לחוות לימוד של ויצ"ו בעפולה, ואילו את אחותה למאיר שפיה. לאחר חמישה חודשים בחוות הלימוד, הוריה של אניטה עלו גם הם ארצה והשתקעו בקרית גת. המצב הכלכלי בארץ היה קשה, ומיתון כבד שרר.

באחת השבתות אניטה שבה לבית הוריה, וכאשר הייתה צריכה לחזור לפנימייה ביום ראשון, גילתה שאין כסף לחזור. כשהבינה את חומרת המצב, החליטה לא לחזור לפנימיה, וכך לאחר שנתיים וחצי שם עברה להתגורר עם הוריה בקרית גת. אניטה התחילה לעבוד במפעל פולגת בקרית גת בגיל 16.5, בזכות חברה שסייעה לה למצוא את העבודה. את כל הכסף שהרוויחה נתנה להוריה כדי לעזור בפרנסת הבית.

היא הכירה את בעלה, שגר בשכנות אליה, והתחתנה איתו בגיל 19. כשנולד בנה הבכור הפסיקה לעבוד לתקופה. לאחר שנולדה ילדתה השנייה הפסיקה לעבוד עד שילדתה הקטנה הייתה בגן חובה, אז בעלה מצא לה עבודה במעון ילדים, בו עבדה 23 שנה. תוך כדי נולד בנה הרביעי. ילדיה היו הולכים אחרי בית הספר לסבא וסבתא עד שאניטה הייתה מגיעה הביתה.

לאחר 23 השנים במעון, בעלה של אניטה פתח חנות מוצרי חשמל. אניטה עזבה והצטרפה אליו בעבודה בחנות. זמן קצר לאחר פתיחת החנות, בעלה חלה בסרטן. ילדיהם תמיד עזרו וטיפלו בו. לאחר חמש שנים חזר הסרטן. בעלה נפטר תשע שנים לאחר שחלה בפעם הראשונה. לאחר מכן אניטה עברה תקופה קשה. בנה חיבר אותה לקבוצת תמיכה שסייעה לה רבות. לאחר זמן מה, הכירה את בעלה השני דרך חברים משותפים, שנולד גם הוא בקרית גת. הוא כבר גר בבנימינה בתקופה זאת. לאחר שנה שהיו ביחד, החליטו להתחתן, ועברו לגור ביקנעם.

אניטה ובעלה השתלבו בחברה ביקנעם – הם מתנדבים, פעילים בוועד החייל, משתתפים במועדון 50+, ונהנים מכל הפעילויות המוצעות בעיר. בנוסף, אניטה מתעדת סיפורי חיים של וותיקי יקנעם.

מתכון של אניטה לזיתים מבושלים עם פרגיות

מצרכים:

1-2 קופסאות שימורי זיתים (לפי הכמות שרוצים)

שום

פרגיות

אופן ההכנה:

ממלאים מים בסיר עם הזיתים ומחכים לרתיחה. לאחר שרתחו המים, שופכים את המים, ממלאים שוב מים בסיר ומרתיחים שוב. שופכים את המים.

מטגנים בסיר שום ופרגיות. לאחר מכן, שופכים את הזיתים לסיר הפרגיות. מוסיפים תבלינים- פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה, מלח וכף רסק.

מבשלים כשעה על אש בינונית.

הזוית האישית

שלי: למדתי רבות מאניטה. הושפעתי מהגישה האופטימית שלה לחיים למרות כל מה שעברה, וכן מאהבת האדם שהיא ניחנה בה. הכרתי אישה טובת לב, דואגת ואוהבת, שנותנת מעצמה לסביבתה כמה שניתן.

הסיפור תועד במסגרת תכנית beta צעירים מטעם משרד הבינוי והשיכון, אגף שיקום שכונות ורשת עתיד, הפועלת בחסות מרכז צעירים יקנעם בהנחיית המורה המובילה לירז אליס בן חמו.