מאגר סיפורי מורשת

שמי איריס בלאן, נולדתי בתל אביב בתחילת שנות ה-50. היו אלה שנים קשות בארץ. הממשלה הנהיגה מדיניות שנקראה "צנע". כל משפחה קיבלה פנקס עם תלושים ולפי מספר הנפשות היא קיבלה מנות מזון.

באותה תקופה הייתה בארץ מגיפה של שיתוק ילדים. בגיל חמישה חודשים חליתי, למזלי נפגעתי רק ברגל אחת. במשך השנים הבאות עברתי מספר ניתוחים, והודות לניתוחים ולפיזיותרפיה שעשיתי כל השנים, הרגל התחזקה ויכולתי לעשות כל מה שכולם עושים.

היו אלה שנים שונות מהתקופה הנוכחית. לרוב האנשים לא הייתה מכונית. אבא שלי רכב לעבודה על אופניים.

בילדותי

בבית לא היה לנו טלפון ובארץ לא הייתה טלוויזיה. בשיעורים כתבנו במחברת, ולא בטלפון נייד או במחשב. אם חבר היה חולה, חבר מהכיתה היה הולך אליו לתת את השיעורים. כילדה אהבתי מאד לעזור לאימא שלי באפיית עוגיות ועד היום העוגיות שאני אופה מבוקשות על ידי כל מי שמכיר אותי ואני מרבה לחלק אותן.

לאימא שלי הייתה מכונת תפירה בבית והיא לימדה אותי לתפור וכבר בגיל חמש או שש ידעתי לתפור במכונת תפירה. בגיל חמש ידעתי לשרוך שרוכים כי לא היו אז נעליים עם סקוטש. לגן ולבית הספר הלכתי ללא ליווי.

כילדה אהבתי מאד הצגות ורציתי להיות שחקנית. כשהייתי בת שש התחלתי לשחק בתיאטרון לילדים שפעל באותן שנים בתל אביב. לתיאטרון קראו "תליל-תילון" והבמאי היה מנחם גולן. שיחקתי בתיאטרון עד סוף כיתה ח'. הבנתי שלהיות שחקנית זו עבודה קשה מאד ולא מתאימה לי. עד היום אני אוהבת מאד תיאטרון והולכת להרבה הצגות. למדתי בבית הספר היסודי "יוסף הגלילי" במשך שמונה שנים, כי לא הייתה אז חטיבת ביניים. המבנה של בית הספר צמוד לגן מאיר, שם היינו מתאספים בימי שישי אחר הצהריים. כשהייתי בכיתה ד' הצטרפתי לתנועה המאוחדת. נשארתי עם החברים עד הגיוס ואז הצטרפתי לגרעין נח"ל שהלך לקיבוץ "גזר". היו אלה שנים נהדרות ועד היום אני בקשר עם החברים.

הכרזת הגרעין

בתיכון למדתי עד כיתה י"א ואחר כך למדתי בבית ספר של ויצ"ו. לאחר שנתיים של לימודים התחלתי לעבוד במוסד של ויצ"ו, אשר אכלס ילדים שרשויות הרווחה החליטו שעדיף שיגדלו במוסד ולא בבית. עבדתי שם עד שהמקום נסגר.

בתקופה זו הכרתי את בעלי. פגשתי אותו בהרצאה, הוא ראה אותי נכנסת ו"שם עלי עין". אחרי ההרצאה הוא ניגש אלי וביקש להכיר אותי. אמרתי לו שאני הולכת הביתה והוא מיד הציע ללוות אותי והשאר… היסטוריה. התחתנו בחתונה צנועה ברבנות. לאחר הנישואים עברנו לגור בראשון לציון, שם אנו גרים עד היום. כשנולדה בתי הבכורה השלמתי לימודי בגרות, הלכתי לסמינר והשלמתי לימודי הוראה לחינוך מיוחד ועבדתי שנים רבות בתיכון. בשנים אלה נולדה לי בת נוספת ואחרי כן נולד בני. שנים אחרי שעזבתי את עבודתי בתיכון לימדתי מבוגרים בקורסים של משרד העבודה.

מיום שנולד נכדי הבכור, יונתן, אני מגיעה להיות איתו ועם אחיו הצעיר פעם בשבוע. מכיוון שיש לי עוד נכדים אני מקדישה לכל אחד מהם יום בשבוע. פעם בשבועיים מתאספת כל המשפחה בערב שבת לארוחה משותפת. אני מקווה להמשיך את המסורת שלנו בבריאות טובה וכמו שאומרים – רק בשמחות.

הזוית האישית

סיפורה של איריס בלאן תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי התכנית נערכה בבית הספר ויצמן בהרצליה התשף בהנחיית המורה המובילה יערה בדרק ברק ותועד על ידי הנכד יונתן בלאן.