מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של אבלין

אבלין נולדה בעיראק בשנת 1930 בעיר בצרה למשפחת ליטים. לאבלין יש 3 אחים ו- 2 אחיות

אבלין מספרת: "הייתי הבת האמצעית במשפחה, למדתי בבי"ס יסודי ועשיתי בגרות בתיכון. למדתי ערבית ועד גיל 21 עזרתי בעבודות הבית ולמדתי תפירה. שליחים מארץ ישראל הגיעו לממשלת עיראק ונתנו הרבה כסף (שוחד) לממשלה כדי שיתנו לנו לעלות לארץ. ואמרו שמי שעוזב את עיראק לא תהיה לו אזרחות עיראקית ולא יוכל לחזור לעיראק".

העלייה לארץ

בתאיך 13.3.2015 עלינו לארץ ישראל במטוס, לא הרשו לנו לקחת כלום. משדה התעופה לקחו אותנו לשער העלייה שהייתה תחנת ביניים, שם ריכזו את כל העולים ומשם שלחו אותם למעברות בארץ.

המשפחה של בעלי, יוסף, כבר הייתה בארץ ואחותו רינה באה לחפש את אחיה. כשרינה הגיעה לפגוש אותנו סיפרנו לה שאח שלה, יוסף, הגיע במטוס אחד לפנינו. היא עדכנה שמשפחתה נשלחה משער עלייה לנס-ציונה ואנחנו נסענו לטירת הכרמל על יד חיפה.

אחרי כמה חודשים רינה התחתנה ומשפחתה שלחה הזמנות מהודרות לחתונה. אמא שלי ואחותי הגדולה נסעו לחתונה, אחר כך כל האחיות של יוסף התחתנו.

בשנת 1960 בחודש מרץ אני ויסף התראינו במקרה. יוסף הכיר אותי ואני הכרתי אותו, אז הוא הציע לי נישואים. התחתנו ב-19 במאי 1960. יש לנו שלושה ילדים ותשעה נכדים ונין בן שנה וחצי.

בעלי, יוסף מזרחי, עבד בבנק הפועלים בהנהלת חשבונות ואחר כך התקדם והפך למנהל בנק, לאחר מכן התקדם ונהפך למפקח עד שיצא לפנסיה. בתקופת הפנסיה החליט להתנדב במרכז יום לקשיש בשם "עמית". במשך 20 שנה הוא בנה את הכל ואפילו את היסודות. בהתחלה אסף תרומות, בנה לאט לאט את המקום, בהמשך בנה עוד קומה למעלה לאחר מכן הוסיף לבניה גם חדר כושר, משרדים, חדר מחשבים חדר הרצאות. קנה ריהוט לכל קומה וקומה. בעלי קיבל תרומות נכבדות, כי הוא הכיר הרבה אנשים והצליח לגייס את הכסף הנדרש. בגיל 80 פרש מההתנדבות. באותו זמן הייתי מתנדבת בחדר המלאכה עם ויקי במשך 20 שנה.

בארבע שנים האחרונות אבלין הצטרפה לבית הקשיש בנס ציונה והכרנו כחלק מהתכנית הקשר הרב דורי בה היא מגיעה לבית הספר ללמוד על מחשבים. אני מאוד נהניתי לשמוע את סיפור העלייה שלה, אבלין היא אישה מאוד מיוחדת ואני מרגישה שהיא כמו סבתא שלי.

תשע"ה, 2015