מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

שמי אביבה, לאבא שלי קראו אריה ולאימא שלי קראו לובה (אהובה). יש לי אחות שגדולה ממני בארבע וחצי שנים וקוראים לה שושנה, היא גרה בכפר סבא. שם המשפחה היה ויסלבלט. נולדתי במגדיאל, עברנו לכפר סבא כשהייתי בת שנתיים. גרנו בשכונה מאוד מיוחדת, היינו כמו משפחה. הבתים היו פתוחים והילדים שיחקו ברחובות ולמעשה הלכתי לגן לראשונה לגן חובה.

סבתא שומרת על אחותה הקטנה

רוב האימהות היו עקרות בית ועזרו אחת לשנייה בטיפול בילדים. הגן היה מאוד מאוד מרוחק מהבית, הלכתי ברגל לבד בערך שישה קילומטר הלוך וחזור ובגלל שהיינו עוד ילדים, אז הלכנו כחבורה והיינו בני 5. כילדים שיחקנו המון בשכונה מחניים, קפיצה על גומי והיינו מאוד מאושרים. הבתים היו בתים קטנים ורק חזרנו בערב הביתה לאכול ולהתקלח ולישון.

סבתא בתחפושת

אבא וכד החלב

כשהייתי קטנה, אבא שלי עבד כרפתן ברפת בכפר סבא והוא היה מביא כל יום כד חלב. אני לא אהבתי לאכול שום דבר ורק אהבתי לשתות את החלב שהוא הביא ישירות מהפרות. בזמנו היו חולבים את הפרות רק בלילות. אבא היה נוסע לעבודה לפנות ערב וחולב כל הלילה והגיע הביתה לפנות בוקר. אבא היה רוכב לעבודה באופניים. יום אחד ירד גשם סוחף ואבא שלי תוך כדי נסיעה על האופניים נתקל באבן ונפל. איתו נפל גם כד החלב וכל החלב נשפך.

אבא היה כבר ממש ברחוב לפני הבית אך הוא כל כך חשש שלא יהיה לי מה לאכול ואני אבכה. גם בתור ניצול שואה, אבא שלי לא יכל היה לשאת את זה שלא יהיה לי אוכל, מאחר והוא זכר כל הזמן איך לא היה לו אוכל בתקופת השואה. אבא לא חשב פעמיים, עלה על האופניים וחזר לעבודה לחלוב שוב ולהביא כד חלב שאני כל כך אהבתי.

סבתא מתנדבת בבית החולים

איך הכרתי את סבא

בגיל 17 הוזמנתי למסיבת סיום של בן דודי וייס שגם היום הוא סבא באבן יהודה ובמסיבה סבא הזמין אותי לרקוד. היו אז ריקודים סלונים. סבא ביקש ממני את מספר הטלפון שלי ומאז אנחנו ביחד. אחרי 4 שנים התחתנו.

סבתא וסבא כחברים

הצבא

כשהתגייסתי לצבא הייתי בטירונות בבה"ד 12. שיכנו אותנו בחדר ארוך ארוך עם הרבה בנות וזה היה מאוד כיף. לאחר מכן שיבצו אותי בענף המודיעין. מאוד אהבתי את השירות ולכן נשארתי 30 שנים בצבא. מיטה לידי בטירונות הייתה החברה הכי טובה שלי מבית הספר ועד היום אנחנו חברות.

בתקופת שירותי הצבאי

סרטון תיעוד קצר של אביבה: 

הזוית האישית

מאיה: היה לי כיף לשמוע את הסיפור של סבתא וזה נתן לי ולה עוד זמן איכות ביחד והיום אני יודעת הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא.

סבתא אביבה: מאיה היא נכדתי הראשונה ובכל מפגש ביננו אני מזכירה לה שרק בזכותה זכיתי בתואר הנכסף "סבתא". בשבילי, הבחירה בי לתכנית הקשר הרב דורי לא היתה מובנת מאליה ואני גאה בזה מאד. מאיה ואני נפגשות בתדירות גבוהה, גם אנחנו גרים באבן יהודה. כל מפגש עם מאיה הוא חוויה בפני עצמה הוא מתחיל בחיבוק חם ואוהב ממאיה, אנחנו מדברות הרבה, צוחקות הרבה, משחקות, ולאחרונה אני מרגישה שמאיה הינה המבוגר האחראי מבין שתינו.

אבל למרות הקירבה הגדולה ביננו לא מצאתי לנכון לספר לה על ילדותי על בית הוריי. תכנית הקשר הרב דורי הינו חוויה גדולה לסבתא ולנכדה, הרגשתי שהתכנית אפילו חיזקה את הקשר ביננו יותר ממה שהיה בעבר. מאיה שאלה, התעניינה, התרגשה, צחקה וביקשה שאוסיף לספר כמה שיותר ואני נסחפתי איתה וצללתי לילדות שלי, לבית הוריי: שלפנו את אלבום התמונות הישן ולכל תמונה סיפור משלה, חלק מהתמונות מרגשות יותר וחלק מרגשות פחות.

אין ספק שלולא התכנית הזו כל זה לא היה קורה. אני, שאיבדתי את אבי לאחרונה, שאבתי משמעות מיוחדת בעת זו מן הסיפורים שסיפרתי למאיה. הרגשתי בתהליך הזה שמאיה לא שבעה מהסיפורים ורצתה לדעת עוד ועוד. אני חושבת שאפילו נאמץ את הרעיון הזה ומאיה תעשה עם סבא פרויקט פרטי על ילדותו ובית הוריו.

תודה רבה לבית הספר ולעבודה המבורכת, אין ספק שגם הנכדים וגם הסבים יוצאים נישכרים מהתכנית הזו וזה אף מחבר אותם יותר ויותר.

מאיה הנכדה עם סבא וסבתא