הסיפור המשפחתי של אמיליה
שמי אמיליה קלבנוב סבתו של לידן, נולדתי בשנת 1948 בעיר "איבנופרנקובסק" באוקרינה. הורי הם חיים שפצינר וטטיאנה קלבנוב ויש לי אח אחד מנישואיה הקודמים של אמי.
אבי נולד בעיר "סטניסלב" בשנת 1908 בפולניה. ילדותו הייתה קשה והיה עוני רב בבית. על כן, התחיל לעבוד בגיל 12 כעוזר לחייט ובגיל 16 התחיל לעבוד כחייט. בגיל 20 התחתן ונולדו לו 4 ילדים. בשנת 1939 הסובייטים כבשו את מערב פולנייה ולקחו צעירים לצבא הרוסי בכדי להילחם בנאצים במלחמת העולם השנייה. אבי גוייס, ונותק הקשר עם משפחתו, חייו בצבא הסובייטי היו מאוד קשים, ובסיום המלחמה הבין שהנאצים השמידו את כל משפחתו.
אחרי מלחמת העולם השנייה, כומר מעיר "זלשציקי" כתב לאבי מכתב ובו התאריך והמקום שבו משפחתו נספתה. כשהייתי בגיל 10 נסענו וניסינו למצוא את מקום קבורתם, ולא מצאנו בגלל שהתושבים לא ידעו בדיוק מהו מקום הקבורה. לאבי נשאר אח אחד, גרש שפצינר, שגם הוא היה חייל בצבא הסובייטי.
אמי טטיאנה קלבנוב נולדה בשנת 1918 בעיר "יקאטרנבורג" ברוסיה למשפחה גדולה, בת שישה אחים ואחיות. הוריה מרה וסנה קלבנוב עברו בשנות ה-20 מבלרוס ל"אורל" ברוסיה. סבי היה בוועד הקולחוז היהודי שהיה מפורסם בכל האזור עם הישגים יוצאי דופן בהכלאת בקר ובגידול חיטה. סבתא גידלה את הילדים ועזרה לסבא בעבודתו.
בגיל 18 אמי התחילה את עבודתה כמורה בבית הספר יסודי בקולחוס בשנת 1941 התחתנה ועברה לגור בעיר "יקאטרנבורג", באותו זמן היא ילדה בן בשם חיים והתחילה מלחמת העולם השנייה ובעלה גויס לצבא האדום. בעלה נהרג בהונגריה, בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945 והיא נשארה אלמנה עם ילד בשנה הרביעית לחייו. בשנת 1946 הכירה את אבי והם עברו לגור באוקרינה.
למדתי ועבדתי בעיר "איבנופרנקובסק" בבית החולים המחוזי כרופאה במחלקה להמטולוגיה ובשנת 1978 התחתנתי עם בחור בשם ויקטור גירשמן. ויקטור היה הנדסאי בחקלאות. בשנת 1979 נולדה ביתנו ילנה. ב-1995 עלינו ארצה לעיר "רחובות" למדנו עברית באולפן בכדי שנוכל לעבוד במקצוע שלנו. ועד עכשיו אני עובדת המטולוגית בבית חולים איכילוב ב"תל אביב".
לילנה יש שני ילדים ליה ולידן
הזוית האישית
סבתא אמיליה: התקופה הזאת הייתה מאוד נעימה עבור שנינו והתקרבנו מאוד אני ונכדי לידן.
לידן: חוויה מדהימה אני שמח שיצא לי לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי.
מילון
קולחוזהוא כינוי למשק שיתופי בברית המועצות. כחלק מתוכנית החומש של סטלין כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "קולקטיביזציה", להתאחד בחוות חקלאיות שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז. בניגוד לסובחוז, שהיה משק חקלאי בבעלות המדינה, חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת קבועה אלא התחלקו ברווחיו ובתוצרתו.